יצור חביב ובלתי מזיק. מרבה לישון, ומרגיש הכי טוב בסביבה חורפית. אוהב נורא חתולים, נגינת כינורות, מעשים טובים ואת הספר שלושה בסירה אחת.בפעם האחרונה שבדקתי גילי היה 21
[ליצירה]
אני לא ממש מבין למה,
אבל השורה האחרונה בשיר, היא כל כך כל כך אינטימית, כל כך נשית, כל כך נהדרת. שורה כזו שמפחיד לגעת בה בידיים לא נקיות.
שיר מקסים. אם כי אני חייב להגיד שאני לא כל כך אוהב את השימוש בדימוי הפירורים, הוא קצת שחוק. פירורים, שברים וכו'. את יודעת.
אבל זה שיר נפלא. את כל החלק הראשון שלו (עד הסוגריים) בכלל לא קראתי כשיר אהבה, אלא כמשהו יותר קוסמי, יותר בכיוון הארספואטי. רחמים שהם אדוות כאב. *זו* ארספואטיקה. נפלא, נפלא.
רחמים שהם אדוות כאב.
[ליצירה]
וואו...אפשר לעשות כאלו דברים במחשב???
טוב, מן הסתם צריך בשביל זה המן כישרון, כמו שיש לך...
מדהים...
נראה ממש תלת מימדי, וההשתקפויות בזכוכית מוסיפות המון.
[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
גוד לורד!
מרגלית זו היתה בידך כל השנים הללו, ואני ידעתי ולא טרחתי לקראה!
יא, בא לי לדפוק את הראש בקיר.
אתה פשוט מלך!
ענק ענק ענק.
אמנם לא את כל הבעיות המתמטיות היכרתי (מיזה לבל, ומה הבעיה שלו עם לחתוך לרוחב??), אבל לא היה קשה להבחין שמדובר בבדיחות שנונות.
היו קטעים שממש נקרעתי מצחוק...נניח, הקטע שאוילר צועק "עשרים!"
זה פשוט קטע חובה לכל חובב מתמטיקה. כל כך הרבה בעיות מתמטיות, כל כך הרבה פרטים ביוגרפיים, והכל ארוז כל כך יפה ומצחיק.
ועוד לא אמרתי כלום על הסוף, שכל כך מתבקש אחרי הרמיזות המפוזרות לאליס לפני כן, ושהוא כל כך אתה, וכל כך מקסים, וכל כך הותיר אותי בלי מילים...