[ליצירה]
אם יורשה לי...
זה תמיד טוב להיות אופטימיים, השאלה היא: האם יהיה רובד נוסף באותו שיר 'שמח'... עליי להודות, שכבר קראתי הרבה שירים בחיי (אינני רוצה 'להשוויץ', חלילה), והשירים היותר עמוקים, היותר רב-רבדיים, הם דווקא השירים העצובים. אם תצליח לכתוב שיר אופטימי ומלא שמחת-חיים, אך יחד עם זאת- כזה שצופן בחובו עומק נוסף (שאיננו מורגש כל-כך בקריאה ראשונית)- אשריך!
[ליצירה]
סליחה, מה זה צריך להיות?
לא פרסמת את זה כבר פעם??? ושוב, (אומרים לך ואתה לא לומד!) "עשרה"=זכר, "עשר"=נקבה. וכל הנקבות=מכות! (סתאאאאם, פמיניסטיות, ממש לא התכוונתי...). לכן- לא 'עשרת' המכות, כי אם 'עשר' המכות. קאפיש?
[ליצירה]
רגע... אני מזהה פה כישרון!
ידידי הנכבד, יש לך את זה! את כושר כתיבת הסיפורת היהודית כל-כך הזו, את ה'עגנוניות' הזו! יופיופיופי, המשך כך! ממני, הראל.
[ליצירה]
כן...
מזדהה. אבל לפעמים- זו לא רק תחושה של חיסרון, זו גם תחושה של 'נמיכות-הרוח'...
וזה מזכיר לי שיר של זלדה בנושא (אנסה לצטט מזכרוני:)
ואיקץ, והנה הבית מואר
אך אין איש עימי בבית
ועצב כזה
וצער.
והלא ... השמש- דבר יום ביומו
והלא הר, והלא אש,
הוי! היופי נתקע
כמו סכין בלב.
[ליצירה]
נו...
לאחר תגובה כזאת, מהירה ונוקבת מצידך, אני 'לוקח את דבריי בחזרה'... אבל איפה, איפה כל הביטויים ה'מופרעים' וה'מוזרים' שאתה משתמש בהם בשיריך, כמו: צורבייה, רעניה וכו', משום-מה לא מצאתים בשיר זה!
תגובות