לפני שהטפטוף יהפך למבול
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה? החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט. (וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?) [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר אפשרי לכותרת: "לפני שהטפטוף יהפוך למנעול" (?!) [ליצירה]
- [ליצירה] "...חייב למצוא שער לא נעול..." פרץ, תחושות גועות, ומכל עבר מחסומים... נביש [ליצירה]
- [ליצירה] וואו!! זה מדהים!!! אני לא בטוחה שירדתי לעומקה של הכותרת, אבל יש לי רעיון כלשהו. לאהודות, בכל מקרה... [ליצירה]
- [ליצירה] הכותרת, שהיא שיר מאוד מאוד מוכר יקיריי, נבחרה כי השער לא נועל שום דבר. אבל אהבתי את כל שאר הפירושים. לגבי חור המנעול, זה ישמע ממש לא מקצועי, אבל זה בגלל הפוקוס הידני. נסו גם אתם בבית. תודה לכל המגיבים, זה פותח כמה שערים. (אבל אם אפשר להפסיק לשדך אותי בכל יצירה :)) [ליצירה]
- [ליצירה] |משתדלת להמנע מתגובת 'אהבתי'| זה יפה, ואני אוהבת את השחור לבן הזה ("זה הפילם שהיה במצלמה", אז מה.) וגם את הפוקוס הזה ("נסו בבית", אז מה.) ובכלל, זו אחלה תמונה בעיני. ויפהשאפשר לפרש אותה ככה וכל כך הרבה. זה מוצלח, זה מוצלח בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] גן נעול [ליצירה]
- [ליצירה] לפני שהעירו את עיני על שירו של אהוד בנאי חיפשתי משמעות לכותרת והיא מעין: הלכתי, עזבתי הכל, סגרתי את השער שמתי מנעול וכל שנותר לי להגיד זה- אחרי המבול [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין, אחותי כלה. (קונטקסט, זה הסיפור) (תוהה איזה ציטוט מוצלח תחברי לתמונה שלי :)). [ליצירה]
- [ליצירה] ההקשר לשיר של אהוד בנאי (או ברי סחרוף, תלוי מתי נולדתם) הוא ברור.. אבל השער הרי לא נעול!! (כפי שציין גם יעקב) ועל כך תהייתי. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני. *. [ליצירה]
- [ליצירה] חיכיתי, חיכיתי, ציפיתי והמתנתי ליצירה לא צבאית, ועוד איזה יצירה! ובכל אזת אני מוצאת את עצמי, שוב, תוהה בקול- שו ברזלן? מקק, יפה כתבת, אם כי ניתן לומר שקצת יותר מרוחו של עזרא סימן טוב שורה כאן. סיפור הוא כמו קצת כמו ציור- יש ציורים ממוקדי עלילה (וזה רוב הסיפורים כאן בצורה, קשה לדחוס תהליכים בקוצר היריעה) ויש קריקטורות, יש ציורים שמעבירים מציאות ויש סיפורים שמשים אווירה. אין בהם כלום, או שום דבר מוגדר, אבל יש בהם הכל. וכזה הוא הסיפור שלך. לא קורה בו כלום- לאבד טלית ולמצוא אותה זאת לא עלילה, אבל הכנסת כאן פכים קטנים שמענגים ומרחיבים את הקורא (בייחוד אהבתי את הקטע על סוכות, זה גם החג האהוב עלי), אז תן להנות מהם. בכל פעם שאתה משייט קצת עם המכחול, (אני מתמוגגת מהדימויים שלי, שקט שם ביציע) אתה מיד מושך אותנו חזרה- אך נניח לתיאור התפילה ונחזור למעשייתנו. וחבל. אתה מנסה להעמיד במרכז התמונה, להאיר את תשומת ליבנו למשהו שאין, וחבל. בסיפור כזה העיקר הוא התהליך, המסע, ולא הפואנטה. אל תפריע בתהליך. צריך שקט לסיפור כזה. זהו. מקק, התרשמתי. קבל מדבקת הצטיינות ערוגתית. [ליצירה]
- [ליצירה] השם מעמיס על השיר משקל כל כך כבר ומפחיד, שמ"הולך ומרקד" נשאר רק ההד הצווח בנקיקים. לא חבל? כי ביסודו זה שיר אהבה פשוט ויפה. ויפה. רק שלוקח זמן להבחין בזה. ערוגה, גם כן אחת מהשדה. [ליצירה]
- [ליצירה] היה כדאי להגדיל קצת את השטח סביב המעויין, התמונה קצת חנוקה מידי. וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] סרוגה היטב שמרווחת. הלוואי עליי. ערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] מלנכולי קמעה, אך יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ואבוי לי, הכרתי את כל המושגים ואף חייכתי בשביעות רצון. אבל אותי לימדו שאסור לשאול עד מתי. (בגלל הבלתמי"ם, בגלל הבלתמי"ם, כמובן). [ליצירה]
- [ליצירה] :-)) (עם אף.) [ליצירה]
- [ליצירה] במקרה שלא שמת לב, מר שמואל ירושלמי, הסוציאליזם פשט את הרגל. הקופה הציבורית מסתמכת על המגזר היצרני, והמגזר הזה קטן מידי לשאת עליו את כל נטל החברה הישראלית. זה מאוד מגניב ומאוד פופולרי להיות בצד של העשוקים והנגזלים, אבל אם תואיל בטובך להסביר לי- ממה הם נעשקים? ממה הם נגזלים? אז כמו שאומר רמי קלנשטיין- "מתי תתפסי שהחיים זה לא קיבוץ" זה פשוט לאעובד ככה. אי אפשר לחלק את העוגה בצורה שווה כשלא כולם תורמים לה בצורה שווה. ואשמח תגובה עניינית. [ליצירה]
- [ליצירה] מקק, ערוגונות תקרא למקומות בהם אתה מסתובב. מקק, גם אני בעד עבריתשפהיפה, אבל לא כשזה מאולץ. (תשאל את אלדר הוא יספר לך שמדרגות ברזל אינן קולניות אלא האנשים שעולים עליהם וכו'). אגב, "תפוז"? זה באמת שם של עמדה? או שזאת העמדה האחרונה? וממזר, מי שקורא אותי מבחוץ באמת זקוק לביאורים. [ליצירה]
תגובות