המשך לתגובה הקודמת:.......שהמציאות הועידה אותם לחיות על אותה פיסת ארץ תוך כיבוד הדדי. זה אפשרי, זה בלתי נמנע, זה עדיף על שפיכות דמים אין סופית שתכחיד את שני העולמות ותשאיר ארץ חרבה.
הקומפוזיציה ג-א-ו-נ-י-ת. בדיוק מה שאני אוהבת.
אחלה קוויות.
יש פה גם אור מעניין, נדמה שהאור על הכביש והבניין הוא אחר לעומת האור שנופל על הדמויות.
אם לא הטשטוש של האדם החרדי הייתי חושדת בך בביום. (וזה לא נאמר לרעה, ממש לא.)
ההערה היחידה היא כמו שחף- חבל על המשהו העגול הבהיר למטה שטיפטיפה מסתיר את הגלגל.
מעניין אותי לראות עבודות צבעוניות שלך פעם.
אוה, מקסים. הערצתי נתונה לך. (שאיפת חיי היא לצלם תמונה אמיתית של "תפיסת רגע", ושהיא תהיה כל כך טובה מבחינת קומפוזיציה וזווית שיחשבו שהיא מבוימת)
נדמה לי שאם היית מצלמת מהצד השני היתה נוצרת יותר אשליה של תקשורת ביניהם, אבל זה הניצול המקסימלי של התנאים שהיו לך.
צילמת בפילם חום-לבן?
האמנם שני עולמות קטביים?
או אולי שני בני אדם, כל אחד חי כמו שסבא שלו וסבא של סבא שלו חיו, בעיר שסבא שלו נולד, מנסים לשמר את צורת חייהם הנושנות אל מול עולם שמנסה להאיץ את קצב חייהם, להתאים אותו למודרנה...
שני דמויות חטופות שהקיום של אחד לא מאיים על השני,
אולי להפך- הידיעה שכל אחד מהם יוכל לראות את אותם פנים גם מחר, בוודעות שלא משנה מה יתרחש הם לא יכנעו לרוח התקופה, יציבות שאולי מעניקה תחושת ביטחון...
או שלא...
איזה יוֹוּפי!
ערוגה, את חושבת שיזהו שהייתי שם כשאת מצלמת אותי ככה מטושטש?
אני לא רוצה לקרוא תיגר על משרד הפרסום שלך, אבל אני הייתי קורא לתמונה "בעגלא ובזמן קריב".
ולנביאשקר:
"שני דמויות חטופות שהקיום של אחד לא מאיים על השני"
א.שתי.
ב. הקיום של אחד לא מאיים על השני?! התמונה הזאת צולמה בשער יפו בעיר העתיקה. בדיוק המקום שהוא שורש המאבק בין הדמויות וכמה דם נשפך במקום הזה ועליו.
[ליצירה]
המשך לתגובה הקודמת:.......שהמציאות הועידה אותם לחיות על אותה פיסת ארץ תוך כיבוד הדדי. זה אפשרי, זה בלתי נמנע, זה עדיף על שפיכות דמים אין סופית שתכחיד את שני העולמות ותשאיר ארץ חרבה.
[ליצירה]
נהדר!
טוב מאוד שהשארת הרבה מהבניין למעלה. זה מכניס לאוירה, לפני שהעין מגיעה אל האנשים.
קצת הפריע לי הדבר הלבן בתחתית התמונה, שקוטע את גלגל העגלה.
[ליצירה]
הקומפוזיציה ג-א-ו-נ-י-ת. בדיוק מה שאני אוהבת.
אחלה קוויות.
יש פה גם אור מעניין, נדמה שהאור על הכביש והבניין הוא אחר לעומת האור שנופל על הדמויות.
אם לא הטשטוש של האדם החרדי הייתי חושדת בך בביום. (וזה לא נאמר לרעה, ממש לא.)
ההערה היחידה היא כמו שחף- חבל על המשהו העגול הבהיר למטה שטיפטיפה מסתיר את הגלגל.
מעניין אותי לראות עבודות צבעוניות שלך פעם.
[ליצירה]
אני אוהבת את הדיאלקטיקה בשיר- מצד אחד "רק נחזור" המינימליסטי, מצד שני "הוויה היחידה לחיות מאוחדים" האוטופי. מצד אחד "נחזור לכרמים" ומצד שני "כמו שועלים", אפילו הפער בין המיים שמבטאות פשטות אבל באופן כבד.
יש הרבה תנועה בשיר הזה, שלא הבחנתי בה בקריאה ראשונה, וזה מאוד מיוחד בעיניי.
ערוגה.
[ליצירה]
אבל כבר לא כ"כ קטנה, הא?
זה יופי של שיר. ביחוד ההתחלה והסוף (אני לא אוביקטיבית, אני טיפוס של סוגריים) באמצע יש תחושה של התאמצות יתר, יש יותר מידי מילים שמחפות על תוכן קצת דל, וחבל.
אין לי הצעות קונקרטיות, רק להצמד למה שבאמת רצית להגיד. דברי אמת ניכרים, ולי אישית הם ניכרים רק בהתחלה ובסוף.
ואגב, זריחות מגיעות תמיד בעיתן ובזמנן.
ערוגה.
[ליצירה]
לותנת, לפני שאת מנופפת אותי ואת עופיק בתמימות של מתחילים, הריני לצרף את הסכמתי לדבריו (תראי, לבחור יש מקורות. מה יש לך?) אם יצאת מהאולפנא, נתקלת בתופעות אסורות וגילית את העולם, צר לי עלייך אחותי. צר מאוד. התורה אוסרת- סימן שזה קיים.
מחר תצאי לעולם הרחב, תפתחי ותראי שיש גם משכב בהמה, אז תכתבי על זה שיר ותבקשי מאיתנו להפתח?
נו, באמת.
אין זה קיים, זה יפה וזהו.
זה קיים, זה אסור וזהו.
בקשר ליצירה,
למה הצהרות אהבה בגוון של תלות הן בעינייך הוכחה לאהבה?
ולגבי האומץ, הרשי לי לחלוק על קודמיי. פרובקציה היא דרך זולה להשיג תשומת לב. וכששי צריך להסביר שיש כאן פרובקציה, זה אפילו יותר זול.
[ליצירה]
יפית,
אולי כדאי לוותר על המצבורים, ולחזור לעיתים יותר קרובות? כי יש כאן דברים טובים, ויש כאן דברים טובים מאוד, (את בטח יודעת שכשצובעים צריך חומרים טובים), אבל הקצב, והעומס, והצפיפות,
וחבל.
[ליצירה]
אתם בטוחים שזה המקום לדיון פוליטי? כי אני בטוחה שלא.
אוסף, כוכב צודק, שזרת היטב את שני הבתים. שיר רגיש ויפה. (אם כי, הייתי מעדנת יותר את קיטועי השורות).
כל טוב.
ערוגה.
תגובות