"מעט מאוד יודעים להקשיב.
הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה"
(חוש השלג של סמילה/ פטר הוג)
ונגיעותיה הכמהות של היד הנעלמה, אלו שפועמות בעוז במסתרי הנפש, משלהבות ומרתקות את עיני החיים אשר מרצדים בהן בחשאי, מרקדות מבעד לאפלוליותו של הרגע הקמל בין נבכי הזמן.
רק אלו אשר רצון עז כברזל, חד כתער ובוהק כמראה יוכלו לדעת את אותו המסע הנעלם מבין נחלוליו הכוזבים.
עד כאן הסתלבטות על שרה.
ודנדוש:
דווקא יפה מה שכתבת, ואני הייתי במילואים מזמן אבל עדיין יש קונוטאציות. עמך הסליחה.
אדם יקירי, אמנם ההליקופטרים עדיין באוויר, הגיפים עדיין בכוננות והחיילים הקרביים עדיין מנסים לתפוס את היימח שמם,
אבל
יש עדיין דברים פיוטיים מאשר חייל קרבי.
היית לאחרונה במילואים?
שרה, לא הבנתי את התגובה שלך. תכוונת שכשאנחנו מוצאים משו מעצמינו במילים או בטקסטים של זה שמולינו, ההקשבה היא לא אמיתית?
הרי כשזה קורה, ואותו בנאדם ואנחנו נמצאים בעצם באותו מקום, מבינים את מה שהוא אומר מהמקום שלו-שלנו, וזה מה שגם הוא היה רוצה שיקרה כשהוא מספר- שנתחבר למה שהם תיאר, ואיזו התחברות יותר גדולה מזו יכולה להיות?
כמובן שהבנה של מי שמולינו, גם ללא ההזדהות המוחלטת, או כמעט מוחלטת- אפשרית רצויה וצריך לשאוף לה גם כשאין נקודת חיבור ממשית.
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
לא יודעת עד כמה זה רסיסים שהם דווקא של *עצמך*. כאילו, הם רסיסים אנושיים, שנמצאים אולי גם בך, וגם באחר.
אולי- למצוא רסיסים שמזכירים לך את הרסיסים שלך. ואז זה הופך את זה ליותר אישי, וזאת ההזדהות.
ואולי זה סתם פורט על כמה מיתרים בלב.
[ליצירה]
"מעט מאוד יודעים להקשיב.
הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה"
(חוש השלג של סמילה/ פטר הוג)
[ליצירה]
הנה התגובה הרצינית
ונגיעותיה הכמהות של היד הנעלמה, אלו שפועמות בעוז במסתרי הנפש, משלהבות ומרתקות את עיני החיים אשר מרצדים בהן בחשאי, מרקדות מבעד לאפלוליותו של הרגע הקמל בין נבכי הזמן.
רק אלו אשר רצון עז כברזל, חד כתער ובוהק כמראה יוכלו לדעת את אותו המסע הנעלם מבין נחלוליו הכוזבים.
עד כאן הסתלבטות על שרה.
ודנדוש:
דווקא יפה מה שכתבת, ואני הייתי במילואים מזמן אבל עדיין יש קונוטאציות. עמך הסליחה.
[ליצירה]
אדם יקירי, אמנם ההליקופטרים עדיין באוויר, הגיפים עדיין בכוננות והחיילים הקרביים עדיין מנסים לתפוס את היימח שמם,
אבל
יש עדיין דברים פיוטיים מאשר חייל קרבי.
היית לאחרונה במילואים?
[ליצירה]
ללא שם היקר/ה,
ברוך הבא/ה לצורה.
אהבתי את הזרימה של השיר, מרגישים שיש איזו אנרגיה שפורצת מבפנים. בגדול, הנושא קצת "מטופל" ולכן זה קשה יותר להביא זווית חדשה.
[ליצירה]
ברור שברגע שהאדם מסתכל רק על המטר על מטר שלו, הוא מסתכל רק על חלק מהאמת אבל (בניגון, כמובן...) אני צריך להיות מודע לזה שאני מסתכל על סנטימטר כחול בחדר אדום, זה ברור, אבל כאשר אני אקלף את הצבע שלי, ברור שזה יפגע בסנטימטר הכחול שלי!!!!
אז כן, בגדול זה יפגע גם במהות החדר האדום (וגם זה מנקודת מבט מסויימת מאוד) אבל למרות שאני יודע שהחלק שלי כחול מתוך האדום, הכחול הוא הוא שיפגע!!
ועכשיו לשאלה שלי - עם חלק מן הדברים שאמרת, אני מסכימה אבל אני עדיין לא מקבלת את זה שיהודי, גם כאשר הוא נגד עמי עוזר לעמי בגלל שורש נשמתו. לכל אחד ניתנו כוחות מסוימים והוא יכול להשתמש בהם לטוב או לרע, ורע פירושו ל-ק-ל-ק-ל-! ברור שהאדם יכול לחזור בתשובה אבל דווקא זה מוכיח שהוא היה יכול להשתמש בכוחו כדי לקלקל ולהחליש את עמי!
שבוע טוב....
[ליצירה]
אני אוהבת את האסוציאציות בשיר, זה כמו תמונות. וזה תמיד חוזר לזה שהיא חשבה שהם יהיו בפריז. זה כמו שהמחשבות נודדות ואז אתה נזכר על מה רצית לחשוב ושוב נודד ואז שוב נזכר...
אהבתי.
[ליצירה]
שקט לרגע, עצור לרגע והסכת - (אם בכלל ככה כותבים את זה...) משהו מרושע??
אתה יודע שלא היא רוצה לאכול את כיפה אלא הזאב, ולותנת רק מנסה לשחרר אותה... (במילים אחרות: קראת לאחרונה את כיפה אדומה?)
[ליצירה]
יאיר יקירי,
א. בשמחה
ב. דנדוש, משמע - בת...
ג. יש לי פנקס בו אני כותבת, הרבה משפטים . לכל אחד מהם (חוצ מאלו ששכתי לעשות זאת...) יש כותרת מסויימת, שמתארת מה עשיתי / איך הרגשתי, כגון: עפולה (בשבילי זה ברור למה...) , או: חושבת, או: על הספסל וכד.
ד. לא הבנתי מה ענית לרטרואקטיבית- למי צריך להציג שאלון? (אה, וכן, הסברת אותי נכון...)
תגובות