אצבעותייך פורטות ניצוצות של תשוקה
את משאירה אחריך שביל של כוכב כוכבים
את זזה כמו הפרחים ברוח
רק דבר אחד תדעי לך
כל אלו מילים ריקות,
אבל אני מוכן לומר כל דבר
רק שתהיי מרוצה
באהבה.
[ליצירה]
קצב שקיים בערך בשיר נאבד אחרי השורה
שתאחזי בי כבר חזק
הקריאה משם פשוט לא זורמת ממש
אתה מספר לנו שאתה מרגיש אהבה מתבל את זה עם אש וגם קנאה שנטועה כמו עץ
אתה בעצמך שם לב שלומר אני כך וכך זה לא מספיק
אז תדע שזה אפילו לא נצרך ולא מועיל בשום פנים
אם תאמר לאדם שמעולם לא כאב לו כואב לי אז הוא לא יוכל להבין אותך
ואם תאמר לאדם שכאב לו כואב לי גם אז הוא לא יוכל להבין אותך אלא הוא יוכל להבין את עצמו ולהשליך את ההבנה הזו עליך.
האתגר הוא לתאר את הרגש למצוא את הצורה שלו
ולהשפיע את הצורה הזו על האחר
זה יכול להיות דרך שירה או סיפור או מנגינה או כל דרך אומנותית אחרת בעצם בשביל קיימת האומנות.
אבל להשתמש בשפת יום יום שנועדה לצורך תועלת ערכית היא לא מה שאומנות חותרת אליה
[ליצירה]
זאת כתיבה יפה מתאימה לה אבל היא לא מצליחה לסחוף משום שאין קצב קריאה לשיר הוא לא זורם מבחינת החריזה והמשקל שלו וזה ממש חבל יכלת להשקיע קצת למצוא מבנה שמתחרז ושיש לו תכלית היה יכול להיות סוחף
מבחינת הכתיבה הלוואי שהייתי זוכר איך לכתוב כך
תגובות