ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] טוב, אז כמה דברים: דבר ראשון, מישי, זה לא שיר ילדים. דבר שני, טל, אהבתי את הרעיון. דבר שלישי, אני כל כך לא מסכימה איתו. ראית את מפלצות בע"מ? לבכי, לצרחה, יש כוח. כי בהם אתה חלש, אתה חושף את עצמך, בצורה הטובה ביותר. בכי משחרר. בכי זה דבר חזק. אבל צחוק, פשוט צחוק, אמיתי, של אושר, חזק אפילו יותר. לא כי משהו הצחיק אותך, צחוק של אושר. אומנם, הוא יותר נדיר מבכי אמיתי, אבל הוא קיים, והוא הדבר ההכי משחרר שקיים, נטול המחסומים, הוא נפלא. זה מה שאני חושבת. דבר רביעי, אישית, שורות קצרות מידי ובערך מילה בשורה זה לא הדבר שאני הכי אוהבת, אבל זה מעניין גם ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הסוף :) [ליצירה]
- [ליצירה] (רוצה ניקוד!) בבקשה...? [ליצירה]
- [ליצירה] יוּפּי יֶאי!! הולכת לאכול משהו. (שכמובן לא יגיע לרגלים של המאכלים הנ"ל, אבל.) [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט מדהים. ממש כמעט-מושלם. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה טוב.... כאילו, כתבת את הסיפור עם כל הפרטים בשביל לזכור....? איזה שוס!! [ליצירה]
- [ליצירה] הוי, שי, אתה יודע שאני אוהבת את היצירות שלך בדרך כלל... אבל זה קצת נדוש. עירבבת את הדבר המקובל ויצא משהו קרוב, זה יפה, אבל נדוש. [ליצירה]
- [ליצירה] פוליטי? לא. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם כל האלה שמעליי, אהבתי את הרעיון, גם. [ליצירה]
- [ליצירה] יגד, קר מנסיון, כן, זה שיר אופטימי וכיפי. היו קטעים שפתאום היה דרוש ניקוד, "חיים שבו לך-הוא". וואטאבר. איך אומרים בבמה, 4.5. וכמובן, כדאי להשקיע יותר מבחינה חיצונית, סוגריים במקום הנכון, רווח אחרי פסיקים, וכו'. זה מוזיל את הקריאה, ולכן גם את הכתוב. [ליצירה]
תגובות