ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
תגובות
בעזרת ה'.... הוא יגיע וילמד אותך....
ממש יפה הזדהתי ואהבתי כל מילה!
פרח בר...
[ליצירה]
טוב. יצא טיפה ארוך. זה ממכר!
כל כך טיפשים, איזו איוולוּת!
הייתי מוסיפה "כסילוּת",
אך איני רוצה לפגוע -
כי מהטיול לגואה
ליבי שליו וגם רגוע
נקי הוא וכלל לא נגוע
בהעלבות מטופשות.
(כדאי לכם זאת לנסות!
ולאחר כמה פגישות
מילותיכם כבר לא גסות!)
אתם כבר בטח שואלים
את עצמכם - מקולקלים
אנחנו או שבאמת
אנו שומעים בזו העת
דברים בכלל לא נחמדים
שמתאימים לשודדים
ולא לאיזו מוזרה
שמגואה היא חזרה?
העניין הוא שפשוט
היא אחוזה בהתרגשות
מהכתיבה אל השרשור
וכבר איבדה את הקישור
למה שהיא רצתה לומר,
והסוף נהיה כֹה מר,
כי בגואה לא הייתי
כנראה את זה הזיתי...
שוב סוטה מהנושא.
אז אשוב ואנסה:
הטיפשות שלעיל מוזכרת
מתוך צער נאמרת
כי אתם כלל לא רואים
שמרב רק *לי* תתאים?
לו הייתי במקומה
הייתי את המהומה
מפסיקה בבת אחת
בלי להתכונן לשבור שום צלחת!
כי נמאס כבר מבנים
שמעמידים פני-מסכנים
כי אין אישה בחייהם
ש"תרפא את פצעיהם"
ותביא איתה כל טוב
בלי היסוס ובלי עיכוב.
גם אם פניהם אמיתיות,
תפסיקו כבר עם השטויות!
מי צריך בנים בכלל,
פשוט לזרוק אותם לסל.
(וירטואלית, כזכור,
לכן יהיה זה סל-מיחזור.)
ולפני אמרו רבים -
לפעמים מתאהבים,
ואז קצת מתחילים ריבים,
בסוף תמיד מתאכזבים.
לכן עדיף,
מרב-עדי,
בלי שום פרחים
גם אם שמחים,
בלי הממזר
שלא עוזר,
בלי היוסף
שמתחצף,
לומשנה גמלו,
שלבד קר לו,
הכל רק הבל,
בנים זה סבל,
וכולכם
רעה רבה!
(אל תדאגו, זה מחיבה (: )
ונסיים בשיר טיפשי,
(באמת, זה לא אישי!):
כל הבנים שבעולם
השטן ברא אותם
הם מקור הרשע,
הם מקור הפשע,
הם מקור הרע שבעולם.
כל הבנות שבעולם
הבורא ברא אותם (ן!)
הן מקור היופי
הן מקור הטופי
הן מקור הטוב שבעולם.
(שני החמשירים האלו
הם עם חרוזים-כאילו,
והם דיי תינוקיים,
--הכרח המציאות, כי אם
הם לא היו ודאי היה
קם בן אדם
כותב אותם
ולא נדע אם זו בדיה,
כי זהו סוד ההוויה.)
("עדי, חידלי מהשטויות!
אז מה אם יש לך בעיות!
אותן עדיף שלא תחציני,
זה כמו ללבוש ביקיני!")
טוב, די, תקחו אותי מכאן,
אולי להצגה בחאן,
כי הכתיבה דיי ממכרת,
ואני קצת ממהרת,
רק מילה שניה לרו-
מסינגפור ועד פרו
עוד לא שמעתי רעיון
מוצלח, עולה על כל דמיון,
נפלא כזה, אז קומו עורו,
את המאה ניתן לגורו,
הרי הוא עמירם אורו.
("אורי."
"הוי, כן. וואלה. בפעם הבאה.")
אך שאלה קטנה נשאלת,
הודעתך יצאה נכפלת,
האם אחת יחשבו השתיים?
או שנספור כבר פעמיים?
היו שלום, להתראות,
חברים וחברות.
ולא התכוונתי ב"על אמת!"
עדי, שאת כולכם אוהבת.
[ליצירה]
מישי, את קרועה.
מזכירה לי את וויצמן עם משפטו האלמותי-
נו, אתם יודעים.
טוב, רק בשביל לצאת ידי חובה-
אם אני אני בגלל שאתה אתה, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני בגלל שאני אני ואתה אתה בגלל שאתה אתה - אז אני אני ואתה אתה.
עכשיו תקראו הפוך ואז תדעו מי באמת רצח את רבין.
יאיר, אתה גדול!! כל כך מעולה, ממש- מצטרפת ליהיה טוב.
[ליצירה]
בטח שפיספסת.
צהוב. הכל צהוב.
אם שותים בירה ואוכלים בוטנים, הרבה יותר קל לעבור בפעם הראשונה את כל העניין של פירוק האטומים והרכבתם מחדש במקום אחר. הנה ציטוט, יש לי רק את האנגלית, מצטערת:
Ford Prefect said: "I bought some peanuts."
Arthur Dent moved, and groaned again, muttering incoherently.
"Here, have some," urged Ford, shaking the packet again, "if you've never been through a matter transference beam before you've probably lost some salt and protein. The beer you had should have cushioned your system a bit."
לפני-כן הוא אמר לו גם לשתות הרבה בירה, אם אני לא טועה, כי זה מרגיע, בשביל זה.
תגובות