בלילה ההוא התאבלתי על אובדן היופי
על סוף הרוע מיררתי.
על כל מה שהיה ואיננו, שנשבר
בכוונה תחילה
בידי איש צר ואוהב.
הטוהר המעושה נטמא,
הלכלוך התפוצץ.
אני צריכה אותך שתחזיק לי את היד -
אבל מי אתה.
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שיואו, זה ממש ממש חמוד! מאוד. ועם לקח לחיים, תוך נגיעה למציאות האקטואלית שלנו כיום. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל אסור. אסור לעשות את זה. כי מה אם נגלה שלא? בכל מקרה, זה סתם מדכא לבכות על החלב שנשפך. וגם כי אי אפשר לדעת. וכולנו גאונים בדיעבד. מכל החלטה, ולו קטנה, שאנחנו עושים - מסתעפת עוד דרך. החיים שלנו מורכבים מצמתים (?) - ואי אפשר לחזור. אנחנו בנויים מההחלטות שלנו, הן אנחנו. לא תמיד יכולנו לבחור בצורה אחרת, מכיוון שזה האופי שלנו, ולכן גם אם מאוד היינו רוצים, בהסתכלות לאחור, לבחור אחרת - לא היינו מסוגלים לעשות זאת בזמנו. זהו. אני חושבת. [ליצירה]
- [ליצירה] .. סיפור טוב. גם ההוא המקורי, אבל גם זה. אני חושבת שסוערה ממש קלעה כשאמרה - עגמומיות רגועה. זאת בדיוק ההרגשה מנקודת המבט של תמר. נו, אז זה הלך. והוא היה רע אליי. וגם הוא יילך אל הכתם. עגמומיות רגועה, מחוסרת ציניות. הולכת עם עצמה. אגביוּת כזאת. שבוע טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] רגע רגע, אתה באמת בן דוד של בראד פיט??? [ליצירה]
- [ליצירה] . *. [ליצירה]
- [ליצירה] באמת, באמת שאף פעם לא הבנתי את יכולתו של הגבר להיות עם מישהי ולחשוב שהיא אחרת. זה מופיע בהמון סיפורים, מדרשים, וזה כל כך לא ברור. רואים כאן את הבלבול, גם בושה, צער, ועוד מלא דברים, ובקיצור, שיר ממש נחמד, וכתוב טוב, וכו'. [ליצירה]
- [ליצירה] רגע, דיברת על השיר של זלדה, כן? [ליצירה]
- [ליצירה] . שלא נדע. |אנחה.| [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה כל כך... להסתכל על אנשים מההשתקפות בחלון... ואתה בכלל לא צריך להסיט את המבט, מקסימום אתה יכול להסתכל מחוץ לחלון וזהו. שימושי. אהבתי את הסיפור. ממש מזדהה בהמון מהחלקים. (נו, החיים באוטובוס.)(והחיים בארץ, כמובן.) רן, הפעם הגזמת. אבל למה לנו לעשות דיון לא-סימפטי שכזה ע"ג יצירה מקסימה שכזו. קישטא! ((: [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, להזדהות, ממש. כאילו- היי, עכשיו אמרתי את זה- אם אני אמות יהיה ככה וככה. איך שיזכרו אותך לנצח. אה, יהודית- אנחנו מסתכלים. יש לך בעיות עם זה? :) [ליצירה]
תגובות