[ליצירה]
מתקרבת,
(תגובה ראשונה)- את אומרת בעצם, שזה לאו דווקא שיש מטרה להגיע לדבר כלשהו, העיקר הכיף (והפחות כיף) שבנסיונות, והדרך לשם. (מזכיר לי את 'חולות התפילה' של יהודה עמיחי.)
זה קשה. צריך לחשוב על זה.
(תגובה שנייה)- יש שלם שהוא שניים והוא אמיתי וישאר לנצח? זה נראה בלתי אפשרי. לא מציאותי. איך זה שהזוגות שנראים הכי מושלמים שיכולים להיות מתפרקים. איך יכולה להיות אהבה נצחית. זה מושג מפחיד.
(תודה על החיבוק. שבוע טוב.)(נו ברור שיהיה שבוע טוב, כשצורה עולה, לשם שינוי.)(בלי עין הרע!)
[ליצירה]
בלילות כאלה,
אני מרחמת על עצמי,
ואז בוכה,
ואז מפסיקה,
ואז שונאת את כולם,
ואז מפסיקה,
ואז הולכת לישון בהקלה,
ואז זה לא הולך,
ואז נהיה משעמם,
ואז, עד שמישהו יתקשר, אני משחקת בפלאפון,
ואז שומעת את האנשים שמוקלטים אצלי, ונזכרת שאני לא שונאת אותם,
ונרדמת.
[ליצירה]
חשבתי דווקא
שמדינת ישראל ידועה באובר-סוציאליזם שלה. מעט קפיטליזם יוכל רק לעזור. מיסוי גבוה, יצירת מקומות עבודה בעזרת הכסף של המיסים, לאכוף אותם באופן מוחלט מכולם, להכשיר עובדים, וכל אחד שכשיר לעבודה (ואינו נכה או קשיש) יעבוד. אין סיבה שלא.
כשאתה נותן לאדם כסף כי הוא מסכן ואתה צריך כמדינה לדאוג לו, הוא לא יזיז אצבע לטובת שינוי המצב.
תגובות