אולי חשבתן
שהנה
בסוף
לא נשארה בה טיפת ציניות
והיא בוכה
בגלל הסוף.
בגלל הסוף
לא בכיתי.
בכיתי
כי הנה
כמעט שלא נשארה בי
טיפת אהבה משמעותית אליכן.
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הפעם, לשם שינוי, אני אהיה לטובת הרן (: זה לא הקטע של להתבייש במוצא. חס וחלילה. אבל - כולנו יהודים. במה יש להתגאות? התוניסאים יותר טובים מהארגנטינאים? אף אחד לא ינסה להסתיר את המוצא, אבל אין שום סיבה לתלות אותו בשלטי-חוצות, הרי - מה זה סך הכל? לכולנו יש עבר משותף, כמו שאמר עייזר ויצמן (שירגיש טוב...). עבר משותף, הנפש היהודיה שלנו הייתה בכל המקומות, אין שום סיבה להיבדל. אנחנו הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] (רק רציתי לומר שקראתי.) [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה כל כך... להסתכל על אנשים מההשתקפות בחלון... ואתה בכלל לא צריך להסיט את המבט, מקסימום אתה יכול להסתכל מחוץ לחלון וזהו. שימושי. אהבתי את הסיפור. ממש מזדהה בהמון מהחלקים. (נו, החיים באוטובוס.)(והחיים בארץ, כמובן.) רן, הפעם הגזמת. אבל למה לנו לעשות דיון לא-סימפטי שכזה ע"ג יצירה מקסימה שכזו. קישטא! ((: [ליצירה]
- [ליצירה] אה, מצטערת על הפעמיים, וגם, הבירה כתובה כבר בקטע ההוא, כן, לא שמתי לב. [ליצירה]
- [ליצירה] טל, הדפסתי, קראתי בחג, הופנטתי, נשאבתי לתוך הסיפור, משהו נגע בי, בררר.... רוח מיסטית כזאת שמרחפת מעל, פסלי הזכוכית, החלומות, המציאות ההזויה, החיים בספירה אחרת כביכול, זה מדהים. הזמנים, מה שחושבים שיהיה, מצפים שיהיה, מה שהיה, מה שקורה עכשיו, הכל מתערבל, העתיד, ההווה, הסוף במיוחד - אין סוף, הסוף הוא השערה, שגורמת לקורא לרצות כל כך שהסוף יהפוך למציאות. והדמויות - בנויות נפלא, מכירים לאורך הסיפור כל אחת מהן, וההתפתחות שלהן, הו, אהבתי. לא קראתי את המקורות שהזכרת, אבל - עושה חשק. (נ"ב - נושא אלומותיו, את הגבול, כמדומני שעברת בתגובתך האחרונה - זאת שמעלי, בליגלוג, וגם אם לא, אז במילה האחרונה. אתה מגיב, ומעיר, וטוב שכך, אבל - תיזהר שלא לחצות את גבול הטעם הטוב שאמור להיות גם לך איפשהוא.) [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם כל האלה שמעליי, אהבתי את הרעיון, גם. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת.... נו, והרי- זה מדבק. 10 ילדים.... למרות שישנם מקרים שקורה בדיוק ההפך. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד. אבל לא מצאתי את עצמי פה. יותר מידי מוקצן? והלא- זה הקטע של הדברים האלה. בכ"ז צריך עוד כמה תוספות. [ליצירה]
- [ליצירה] יש נקודה נוספת בקשר לצילום המ-א-מ-ם, אש קודש. יש אספקט נוסף של קדושה - הישיבה בל"ג בעומר, המאוחדת, סביב המדורה. רק כך, באחדות, הקדושה יכולה להתקיים. ואם כבר, אפשר גם לקשר לשבועות הבא עלינו לטובה, על האחדות שלפני קבלת התורה, ועל האחדות שבעליית כל העם לרגל. גם העובדה שהאש עולה אחת וישרה מהקורבנות - מאוחדת למעלה. נו, אחדות, אתם יודעים, כל אלה. האש מסמלת את האחדות באופן מקסים, וקשורה אליה כל כך. כך שאפילו, כשהכל מסביב מלא שחור, האש יכולה לבעור - כל עוד חלקיה לא מתפרדים, אזי החושך והרוח יוכלו להכניעם. אז לכולכם, שבוע טוב ומלא-מלא אחדות. גם לך, נושא אלומותיו. [ליצירה]
- [ליצירה] הא. הדרך לגיהנום. [ליצירה]
תגובות