[ליצירה]
צודקת בגדול. אם כי אני חושבת שתמיד היתה חֶברה שמכתיבה. איכשהו יש נטיה לעשות רומנטיזציה של העבר, פעם הכל היה נפלא, אדם חי את חייו והכל. אבל מאז ומעולם האדם חי בחברה, בשבט, בקבוצה ותמיד היו את הדרישות של החברה.
מעבר לכך, שנורא קל לדרוש מאדם לא להיסחף בזרם, ואני חושבת שרוב האנשים מוצאים להם ביטוי אישי בתוך הזרם, ומי שלא מצליח, אלא נסחף, אלה דווקא האנשים שמתווים זרימה חדשה.
[ליצירה]
דוקא שיר מתוק. אולי קצת ילדותי אבל אני לא אומרת שילדותי זה לא טוב. אני גם לא יודעת מה הגיל של הכותבת. אבל הוא חמוד מאוד. וגם עצוב קלות (כי כשאדם נהרג בשל איזושהי סיבה זה עצוב, ואם הוא נהרג בגלל תאונה זה עצוב יותר).
וכן - הגהה. "נכבה" לא "ניכבה". ולדעתי אפשר לומר נכבה ולא חייבים לומר כבה. אבל בטח בלי כל היו"דים האלה.
[ליצירה]
אאוצ'. לא נעים..
אבל כתוב יפה. יפה מאוד אפילו.
למרות שאולי אני היחידה שחושבת ככה, אבל דוקא הסתיו והחורף גורמים ללב להתחמם.. או שזה ככה רק אצלי?
[ליצירה]
ובכל זאת,
בראיה חדשנית, פוסטמודרנית-מה, אין חרות בעבדות. זה סתם תירוץ שכזה, גם ריה"ל, בעצם, נזקק לתירוצים. כולנו, בעצם.
כי אנחנו עבדים,
ואחרי שאתה בוחר להיות עבד, אולי כבר אין לך כל כך בחירה לבחור שלא להיות עבד.
ואולי, כיוון שאבותינו כבר בחרו עבורנו להיות עבדים, אולי לנו כבר לא נותר אלא לרצוע את אוזנינו מתוך הכרה שאין לנו הרבה ברירה.
אולי..
תגובות