את מוזמנת
לסיור מודרך
בחדרי ליבי.
הרי את מבקשת
להוכיח לעצמך
ולי
כמה קטן הוא כאבי.
בואי.
שוטטי
בין התאים
בין כל השחור הזה
העוטף
את חיי
טיילי להנאתך
ובתום הסיור
ספרי לי
אם הזלתי
דמעה אחת
יותר מדי..
[ליצירה]
שחף!
גם מי שלא שכח עדיין מפחד..
כשהחברות שלך נהרגות בפיגועים על ימין ועל שמאל- לא תפחדי?
אבל פחד לחוד וזיכרון ואמונה לחוד. מותר לפחד.
רק צריך להאמין..
[ליצירה]
אני איתך
קראתי ובכיתי.
אני מזדהה מאוד עם התחושה שאת מתארת, כלפי האנשים מסביבך. לאנשים העוזרים לא קל להיות נעזרים.
אל תיתני להרגשה הזו לסגור אותך!
לחברים הטובים שלך, יש הזדמנות להשיב לך כגמולך. להיות שם בשבילך. אל תמנעי את זה ממך ומהם.
חברות אמיתית היא לא חברות אינטרסנטית, היא זו הנבחנת ברגעים הקשים. תני לחברים שלך לעמוד במבחן!
זה חשוב, ולו כדי שלא תרגישי כל כך לבד.
והכי חשוב, מוכרת לי מאוד תחושת הזרות הפנימית שאת מרגישה כלפי עצמך. ההפיכה לחלשה. אל תכבידי על עצמך! מותר לך להישבר לפעמים, ומותר לך לשקוע. אני מקווה בשבילך שתרגישי טוב- פיזית ונפשית ,
רק טוב!
[ליצירה]
קפצתי לביקור באתר אהוב
והחלטתי לבשר משהו חשוב
אם מישהו עדיין זוכר את שרשורי דלעיל
כדאי להתעדכן- הקמתי בית נאמן בישראל!
ועל כן איני נזקקת עוד למחזריה של מירב
( ולא אשתה מליון כוסות שוקו , ונס על חלב..)
אז דע לך אורי כי "הרווקה הנועזת" מתגובה שבעים
זכתה להקים לה קן אוהבים
ואם אני זכיתי, לכולם יש סיכוי
לא להתייאש, הכל עניין של עיתוי!
[ליצירה]
תמיד זה ככה. הרבה יותר קל, לי לפחות, להיות ביקורתית עם עצמי על מה שיכולתי להיות ואינני, מאשר פעם אחת, לאהוב את עצמי על מה שאני.
כאלה אנחנו.
זה עדיין לא אומר שזה טוב.
תגובות