[ליצירה]
תקשיב, נושא אלומותיו:
באתר הזה אין מקום לכינויים כמו "מפגרת" ושאר ביטויים וציטוטים גם אם היו לך במסר אישי. זו הסיבה שגם אני לא כתבתי כאן בריש גלי באילו שמות גנאי מלבבים כינית אותי ("ציטוטי אומן, לא?")
ככל הזכור לי לפני שעתיים הכרזת שאתה נוטש תוך איחולים בדבר קריסת האתר.
כמי שהיצירה חשובה לו (זו הסיבה בגינה ניתנה לך האפשרות לערוך) אין לי אלא להתאכזב מהתנהגותך הילדותית. אני רואה במעשים שלך ביטוי למשפט שלמה קלאסי. כשאתה נוהג כמו האם שאינה אמיתית (שהאתר יקרוס! יהרס! ימחק!)...
חבל.
כך או כך, אמרת שאתה עוזב. לא?
אני מתביישת בך.
[ליצירה]
אז ככה:
זה סוג כתיבה שבחיים לא הייתי מגיעה אליו.
לא רק בגלל העושר הלשוני, אלא בעיקר בגלל היכולת הזאת להעביר תחושה X בלי שהמילה תגביל אותה או תצמצם אותה.
אני לא יודעת *בדיוק* איזו סיטואציה אישית זה בא לתאר אבל אני בטוחה שהרבה אנשים ימצאו ביצירה הזאת את ה"פעימה" שלהם.
לי זה הזכיר פעימה של לידה. של התחדשות חיים.
עדיין לא חויתי. עדיין לא ממש יודעת. אבל זה נראה לי זה.
בהצלחה פה :)
תגובות