זה שיר של נוף
נוף אהבה וערגה,
שיר שזורם בינות
אשדות נהר קוצפים
בין נאות דשא
אט אט רוגע
אך נוגע.
זהו שיר כניסה
אל הטוב והיפה,
הדומה ליהלום קטן
נוצץ בתוך האפילה
המאיר וצובע
את גוון עולמנו.
משנה באחת
את מסלול חיינו
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
אולי זה נראה כמו הפואבלוס של ריו? או שמא כמו אחד היכונים הקומוניסטים סובייטים המקשטים את ערי מזרח אירופה (אתה שומע מר ירושלמי???)
אח אח כואב הלב- אני עוד זוכר צחוק ילדים וחבורות חבורות שהיו משחקים באיזור בכל מיני משחקים ותעלולים ובניית בית מחנה על העץ וכו'
הכל נדם ונעלם...
[ליצירה]
---
השמאל מבולבל:
מחד -אלו שרוצים להיפרד מן הפלסטינאים לשלום ויש להם שותפים במרכז ובימין המתון.
מאידך-אלו שמגע והחיכוך עם הפלסטינאים מאוד יקר להם ומזין אתצ משנתם הפוליטית, והגדר מסכנת את האידאולוגיה שלהם.
[ליצירה]
מזכיר לי את הסיפור של מיכלאנג'לו שעבר במקום בו היו מוטלים גושי שיש, הוא שם לב לגוש שיש, גוש אקראי, התקרב אליו ואמר:
"כאן נמצא הפסל של דוד, צריך רק להוציא אותו לאוויר העולם"...
זהו גם משל ליצירה, בכל אחד מאיתנו יש את השיר או הסיפור הבא, צריך רק להוציא אותו.
תגובות