רוצה לנצור את הרגע
להקפיא
.
בהבזק מצלמה
את החום הזה
לעצור
.
לשניה את הרטט
לנשום
.
נשימה כפולה
שאין לה מקום
כי בלב נפעם
ובנפש שוקקה
נחרט רגע זה
ונותר
.
לזכרון.
איה יקרה.
אני כותבת לך בזאת. מתוך התאהבות בשירייך.
אני מקנאה בך. אני רוצה להיות כמוך.
אכן יש לך את היכולת להעניק לי כישרון.
אנא איה אל תחדלי לכתוב. איה מקווה אני שתוכלי לקרוא גם את שיריי ולהעיר את הערותייך.אשמח לקבל את עצותייך.ליטל.
[ליצירה]
איה
איה יקרה.
אני כותבת לך בזאת. מתוך התאהבות בשירייך.
אני מקנאה בך. אני רוצה להיות כמוך.
אכן יש לך את היכולת להעניק לי כישרון.
אנא איה אל תחדלי לכתוב. איה מקווה אני שתוכלי לקרוא גם את שיריי ולהעיר את הערותייך.אשמח לקבל את עצותייך.ליטל.
[ליצירה]
שי- זה, זה, חזק.
הצלחת להכניס את ההרגשה- ליצור את התחושה
כך שכל קורא (או לפחות אני) מרגיש את הגוש הזה בגרון, רק שאצלי, גם בסוף השיר,- הוא לא השתחרר.
איזה יופי!!!
איה :)
[ליצירה]
כירושלמית גאה, רק אוסיף ואומר, שמה שעוד מייחד את עיר הבירה, עיר הקודש, מעבר לאור והנופים הקסומים, הרגשת הקדושה והרחובות המיוחדים, זה האוויר,- הוא פשוט אחר! כן, כן, באמת!!! זה לא יאמן ההבדלים.
אוויר הרי ירושלים צלול יותר מיין...
[ליצירה]
תודה רבה על התגובה וארשה לעצמי להשיב: דדוקא הפרץ הזה מתבטא בשורות הקצרות, כל שורה-מדרגה והתגברות של הרגש, עוד קומה, ושוב, לא נרגע, ועוד מילה בורחת, מתארת, מנסה לרדוע אבל מתפרצת וקוטעת את הקודמת, משם זה בא- האמת בלי הרבה תכנון, ולכן, אחרי קריאת התגובה המקסימה, וקריאת היצירה מחדש, בכל זאת- בוחרת, הפעם, להשאירה כמו שנכתבה. ותודה.
תגובות