לפעמים נראה
שהמראה משיגה אותי.
כל ההבדל בין פנים לחוץ.
מי מביט במי?
פיסת זכוכית קרה.
מראה.
פעם עוד תראי.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקסים. לא הבנתי הכל, אבל הרעיון נהדר. (חוץ מזה, אני הייתי מעדיפה לראות איך הפסלים הולכים במקומה... [אבל לא הייתי מוותרת על החיבוק!]) [ליצירה]
- [ליצירה] זה חמוד ממש! ועל זה נאמר - "מוצא האדם מן הקוף"... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו החרוזים פשוט מושלמים. תמציתי ובנוי נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] * אני חושבת שזה הסיפור הקצר הכי מכאיב שקראתי בחיים. אני הולכת לנשום קצת. [ליצירה]
- [ליצירה] *** אז זאת הסיבה שכשקוראים משהו יפה מוכרחים להגיב? אפילו כשאין מילים? נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] . חמוד ביותר! והמצב מוכר לחלוטין... ואם אני כבר פה, אני יכולה להציע את השיטה שלי: כמו שאמר החתלתול מעלי, מתיישבים בסוף האוטובוס ומסתכלים - אם יש עוד מקומות - מה טוב! ואם אין... אפשר פשוט לקום מהר ולעשות פוזה, כאילו רק עלית הרגע לאוטובוס, ואז זה שבא אחרייך לא מרגיש חוסר נעימות ומתיישב. אבל מאוד חשוב לתרגל פה את העיתוי - קמת ברגע לא נכון והכל מתפספס... :) וכמו בכל שיטה - לא חסרים המקרים שבא ומתיישב איזה ילד קטן במקום :-) [ליצירה]
- [ליצירה] כשיש בך קצת, אם תתן, תתמלא עוד יותר ממה שהיית. אבל אני מסכימה איתך. כשריק לגמרי פשוט אי אפשר לתת. לא מאחלת את זה לאף אחד... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. יפה ביותר. כל הדברים יחד מתגלמים באדם אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] יוווווווווו :) כבר מזמן לא קראו לי שטרן... טוב שיש כותבים מוכשרים חדשים. זה נכון. אבל השירים עצובים... [ליצירה]
- [ליצירה] אוף. עצוב לגלות איך לא ידעתי כלום בתגובה הקודמת שלי פה... [ליצירה]
תגובות