תחילה יש לתקן "מו" ל- "מן" או "מין".
כמו עוף החול לעלות מן האש,
להצמיח שנית כנפיים ולפרוח
אל העולם מתוכה (או מלהבותיה=ניגוד), נואשת,
לשוב ולבעור לעולם.
טקסט חביב:)
המ(ר)קיז דיו
כנפי שחר שלום,
כמה טוב לפגוש עמיתי כתיבה ותיקים מהעשור הקודם. את וב הכותבים של היום אינני מכיר ושטף הכתיבה שלהם לא מאפשר לעקוב ולהגיב עליהם..... שלא לדבר על התוכן והמטאפרות (?!?) אז אשמח להמשיך ולקרוא מייצירותייך.
[ליצירה]
הצעה
תחילה יש לתקן "מו" ל- "מן" או "מין".
כמו עוף החול לעלות מן האש,
להצמיח שנית כנפיים ולפרוח
אל העולם מתוכה (או מלהבותיה=ניגוד), נואשת,
לשוב ולבעור לעולם.
טקסט חביב:)
המ(ר)קיז דיו
[ליצירה]
כנפי שחר שלום,
כמה טוב לפגוש עמיתי כתיבה ותיקים מהעשור הקודם. את וב הכותבים של היום אינני מכיר ושטף הכתיבה שלהם לא מאפשר לעקוב ולהגיב עליהם..... שלא לדבר על התוכן והמטאפרות (?!?) אז אשמח להמשיך ולקרוא מייצירותייך.
[ליצירה]
התרשמויות
מזכיר קצת רנטגן. החלל שהיא עפה בו מעורר בי תחושה של בדידות ושממון, ומכניות. ובו-בזמן שהיא עפה היא גם נראית כצוללת (בגלל ה- ripples בצד הימני מתחת לכנף. איך אומרים את זה בעברית?). ויש בה משהו מאוד שירי...
כנפ"ש
[ליצירה]
אני לא יודעת למה, אבל אני לא מאמינה לשיר הזה. זה לא עובר אלי כתפילה אמיתית מנפש טהורה, כזעקה איתית וכנה. אולי כי כל כך עמוס ודחוס שם בשיר הזה, אולי בגלל כל השיבוצים ומשחקי המילים. לא יודעת. זה לא שיר שבא לחבר רגשית.
[ליצירה]
לליאורה -
דיכאון קליני הוא לא אורח חיים נבחר ולא "סבל שאנחנו מייצרים אותו בתוכנו". כלומר- כן, אבל לא מבחירה ולא בשליטה. כך למדתי, לפחות. כך עד שיוכח אחרת.
ודליה היתה אדם רגיש בצורה מופרזת, עם אישיות חלשה, שסבלה מדכאון קליני ואף אושפזה. אז זה שיש "חתולים ועצים וטבע ובלוגים" - אהממ.. אולי זה לא כ"כ רלוונטי לכאן. מה את אומרת?
[ליצירה]
יפה התיאור של המאבק הפנימי הזה, הניגוד בין היופי והקלילות של הפרפר והאביב, לבין הדוברת ה"שרועה". (אולי אפשר היה לרכך את הבית השני, שרק ירמוז ולא "יאכיל בכפית", אבל גם כך זה יפה)
אני מאמינה שאם ממשיכים לכמוה אל התכלת הזאת, בסוף גם הגוף לובש לבן ומתעופף...
יום טוב! : )
[ליצירה]
געגועים להירושימה
יש לך קרובים בנאגאסקי או משהו? השיר הזה נראה לי כלא מחובר לשום דבר שקרה ב-50 שנה האחרונות. אילו "פטריות" עוררו אותך לכתוב את זה?
[ליצירה]
חשבתי הרבה על היצירה הזאת.זאת תובנה אמיתית וכואבת, בעיני. איך שאנחנו מציבים לנו מטרות מטרות, ציוני דרך והשגים "חשובים" ו"גדולים", שייתנו משמעות לחיינו, שירצפו את דרכנו בהם.
בלעדיהם היו החיים נטולי משמעות. איתם יש אשליה של משמעות.
ולפעמים האשליה היא כל מה שיש לנו.
תגובות