[ליצירה]
הנה קטע שנכתב:
אני מדבר בשפת "כולם מבינים"
את שפתיי, אין צורך להניע
את אוזניכם, לוּ יכולתי, היית עוקר ממקומן
שלא תבואו לידי שמיעת המילים
שאותן אני כל כך מסתיר.
ואם לא הייתי שומע אני?
אז את קול החדוּת המדברת לא היית שומע לעולם
ולא יכולתי להגות את המשפט הכל כך חסר.
זו בעצם שעה קלה של רחשי לב היוצאים לקראת ליל
ולא שקַר או גשום בחוץ אלא התקף קנאה אחז
כשלא נותר דבר מלעשות.
הסתדרתי. עם או ללא עזרים, אני מוצא את שלוות הרוח
ובלבד שלא תהיה דקה אחת פנויה.
והמשפט? בסופו של דבר י-(א)ע(מ)ש(ר)ה
[ליצירה]
הרהורי שפיות
השפיות ניתנת לוויכוח.
השפיות ניתנת להפרה.
השפיות נוטה להיעלם בשעה שאת מביטה בי ככה.
השפיות חוזרת אחרי הנשיקה.
אי שפיות היא כמו שקט, שהולך ומתפשט בתאים החשוכים.
אי שפיות כגלי צונאמי, כחול עמוק ופוגע.
אי שפיות ניתנת לתיקון, ע"י אי שפיות נוספת.
לסיכום, שפוי או לא, אתם תחליטו.
תגובות