ביצירות מהסוג הזה אין חשיבות רבה לאור, אלה
לרעיון עצמו!
ביצירה זו יש יחודיות בגין האפשרות לראותה מכיוונים
שונים.
היא כמו מספרת סיפור אשר את האמת תסתיר מאחוריה.
יוצא מהכלל נהנתי מיצירתך מאד. תודה:
חיים
[ליצירה]
ביצירות מהסוג הזה אין חשיבות רבה לאור, אלה
לרעיון עצמו!
ביצירה זו יש יחודיות בגין האפשרות לראותה מכיוונים
שונים.
היא כמו מספרת סיפור אשר את האמת תסתיר מאחוריה.
יוצא מהכלל נהנתי מיצירתך מאד. תודה:
חיים
[ליצירה]
התחשק לי לקרוא שוב. אז אחרי חצי שעה של חיפושים מתישים - מצאתי..ונהניתי שוב.
דווקא הציניות לוקחת אותי שבי אל מקומות..לא ייאמן, קיטשיים.
(פתאום נזכרתי שפעם גם אני שנאתי את עצמי ואת כל העולם, ואם מישהו היה מחייך בסביבה הוא היה מסווג אוטומטית כאידיוט שלא מבין כלום מהחיים..עד שלמדתי לאהוב.)
[ליצירה]
יופי.
את יודעת, תמיד מרגש אותי להסתכל על ילדים קטנים שלומדים ללכת.
מנסים ונופלים ושוב נעמדים ונופלים אחרי צעד אחד או שניים, וממשיכים לנסות הרבה אחרי שאנחנו כבר התייאשנו...והם תמיד מצליחים בסוף. עוד לא פגשתי את הילד שהפסיק לנסות ללכת רק בגלל כמה מאות נפילות..
זו בערך אותה הנאה שיש לי עכשיו, מלעקוב אחרי השירים שלך. איך את לומדת להתגבר ולהתמודד, לומדת ללכת בעצמך.
וחוץ מזה, ש"ניצוצות תקווה ותכלת" זו שורה מקסימה.
בהצלחה!
[ליצירה]
הי, אתם מעליבים! זה לא נעשה בפוטושופ בכלל!!
זה צילום - מאה אחוז, חוץ מהחיתוך שעשיתי במחשב.
הנה איך עושים את זה:
שמים שקופית של עץ במקרן שקופיות, מכוונים אותו על היד, ומצלמים..
נ.ב.
לא נעלבתי באמת, אני סתם אוהבת לעשות לאנשים נקיפות מצפון.
[ליצירה]
יפהפה. מה שמפריע זה בטח לא הצואר. אולי הרגלים קצרות מדי, אבל סביר שזו אני שלא יודעת איך נראות רגלים של תוכי. אף פעם לא זכיתי להיכרות קרובה איתם.
תגובות