כנגד זוג נרות דולקים
בתל-רומידה
ראיתי:
בנין עשן
משלח עברו למרומים
בהיותו הר אש אדומה משלח עברו למרומים
בנין עשן
כנגד זוג נרות דולקים
בתל-רומידה
ראיתי
קסם חברון
[ליצירה]
..
חמווווווד! אגב, פשוט לכי יומאחד לגן ותלמדי את הגננת את הסוף הנכסף. חוצמזה, רציתי לתקן נקודה מאד בסיסית: בטהובן הוא המוסיקאי ה א ח ר ו ן שאפשר להגדירו נוגה!! אני מוחה בתוקף! זה מה שקורה כששומעים רק את החלק הראשון של סונטת אור הירח..
[ליצירה]
הוא יושב צמוד לחנות הסידקית, מול חנות צעצועים גדולה שצמודה למאפיית עוגיות.. ברח לי השם של הרחוב..
[ליצירה]
[ליצירה]
ממ...
בד"כ אני מעדיפה שלא להסביר שיר, אולי זאת החשיפה האמיתית יותר ואולי זה פשוט מורכב יותר ל ה ס ב י ר שירה. הרעיון של השיר מדבר על השיכרון המדברי (ויסכימו איתי כל חובבי הציה..) יש פה מן משל, של מפגש של אדם ואדם מול מפגש של אדם עם מדבר. חיבור בין אנשים כמוהו חיבור קרוב ובלתי אמצעי עם אדמה, והטבע בכלל. הצבעים, למשל, מתיחסים במדבר למפגש הקרקע היבשה עם המים, מול מפגש אנושי בו הנקודה המשמעותית ביותר היא מפגש עיניים. השיבולים היבשות, ובכלל צמחיה מדברית, מסמלת בעיני פן אנושי של כח שורד ועקשני. היום זה סוג של זן נדיר.(אם נתיחס לזה רוחנית, אידיאולוגית, דתית..)
הסיום, "ההתפכחות" היא יותר סימן שאלה מאשר קביעת עובדה- בדוגמה קצת קיצונית יותר, אולי נוכל להגיע לטראנס רוחני, לשיכרון חושים לקירבה בלתי אמצעית, גם בחיים הפשוטים והרחוקים מן המדבר.
[ליצירה]
מעניין.
קראתי את זה בעניין, ומצאתי את עצמי שואלת מהו ההבדל הדק שמכניס קטע כלשהו לקטגוריית שירה. אם הייתי קוראת את זה ברצף שורתי אחיד, לא חושבת שזה היה מוביל אותי לחשוב על קיטוע השורות, אבל זה מה שדווקא ריתק אותי, אולי.
[ליצירה]
אני חושבת שלא רלוונטי לדון על הבנות פוליטיות בשירה. ילד קורא את המציאות ככה, ולכן הדימויים נכונים עבור הפרשנות ש ל ו.
קצת מציקה לי השורה- יהודים הם תמיד הצד המגורש..וכו'. איכשהו זה קצת זר לי באוירה הכללית.
סוף נפלא.
[ליצירה]
למרות שיש לך כח חזק במינימליזם, בשיר הזה חסר לי משהו. סיימתי את השיר מספר פעמים בתחושה שנשמט לי חלק בין הגיהינום למרות השחורות.
כל הכבוד על הניקוד, זה מעלה כל שיר בכמה דרגות.. :)
תגובות