ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה מדרש אנטי פמיניסטי. היה בשקט יכול להשאיר את הנקבה. והדרשנים החליטו שאם אין לו צורך יותר בנקבה מוטב שתומט ותאכל על ידי הצדיקים. מה היה חטה ומה פשעה ? או שזה סימן לימים יבואו מבחינה אקולוגית ... [ליצירה]
- [ליצירה] מהדיון ביניכם הבנתי פחות או יותר ולכן אני מאלתרת (שלא ברשות המחברת ומתנצלת מראש) מנסה להגיע לכוונתה: "לו יכולתי הייתי "שומרת" (במקום "משאירה") אתכן פה - כאן מעמסתכן אינה פגע וממשיכה קלה יותר, על הדרך. [ליצירה]
- [ליצירה] נ.ב.למצלול. בקשר ל"עִיבְרוּת". כן, זה עלה בדעתי אם כי איני יודעת אם שנינו מתכוונים לאותו הדבר. אני מתכוונת למשפט "משוט בארץ ומהתהלך בה" וביצירה מופיע במשפט "ויש ימים ביער עד נשוט ונהלך". אך לא תמיד זה מתאפשר ואין זה עקרוני לי. איך שיוצא. [ליצירה]
- [ליצירה] "יש בך משהו שמשאיר אותי שלם גם אחרי הימור גרוע, גם אחרי שהולך נאבד ....." דבר כזה אינספור ווגאס ... [ליצירה]
- [ליצירה] חכם כמו קוהלת [ליצירה]
- [ליצירה] מנחם, אתה בטוח שזה אתה ? לא מבינה את הכל ["אינגבול" ?] אבל את המצב רוח הזה הייתי לוקחת הבייתה ליאורה [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] פאתוס יקר. יפה הפירוש שלך. אני השתדלתי לא להיכנס לאינסוף הפירושים ופשוט תרגמתי ככתובו והעמדתי פנים שהיא מדברת בשמו של רובה .... זה הידיד ובן הלוויה של הגבר והצייד. אך המשך הפירושים בדרגה שניה ושלישית, דהיינו מהמשוררת אל הרובה ומהרובה אל בן הלוויה של הגבר ומבן הלוויה העברה לבת לוויה לאישה וכולי וכולי לא נכנסתי כי זה לאינסוף. ובאמת רואים שאתה נכנס לשם ואני מניחה שמפרשים ומבקרים רבים נכנסו לשם. קראתי שבימי חייה רק 7 יצירות שלה התפרסמו. ובסך הכול היא חייתה כרווקה, בבידוד, כמעט לא יצאה מביתה. קשה לדעת איך פועל מוח של אישה מחוננת בשנים ההן לפני 200 שנה ואיך הוא מחווט ואיזה נתיבים יש בו ... זו יצירה שמראה את שני הקטבים האולטימטיביים בנפש ... האחת מראה את מה הייתה יכולה להיות לבן זוגה, והשניה מראה את הטרגדיה - חייה אינם בידה ואין לה את הכוח למות ... [ליצירה]
- [ליצירה] לפעמים הסיפור על השם הוא כל מה שאנו יודעים על בן אדם. סבי ז"ל שמעולם לא פגשתי, ושמו יעקב, מסתבר שלא היו לו ילדים שנים רבות. הייתה לו רק בת אחת. והוא התנדב להיות שמש בבית כנסת. איני יודעת אם בבוכרה או באפגניסטן. מכל מקום, הסיפור הוא שיום אחד בא לבית הכנסת איש, מגולח, אבל כנראה יהודי, והסיפור היה שהאיש קצץ לעצמו את האגודל (או את האצבע המורה ?) כדי שלא יצטרך לשרת בצבאו של הצאר הרוסי (שאז יאכל טריפה וכל מיני מה שהיה אז). וקראו לו "נפתלי". וסבי אמר: אם יוולד לי בן, אקרא לו: נפתלי. ואכן - שלושה בנים נולדו לסבי והבכור, נפתלי, היה אבי ז"ל. ואבא סיפר לי פעם את הסיפור הזה. משמע - הייתה לסיפור משמעות עבורו. וגם נפתלי האלמוני היהודי המגולח למשעי שקצץ את אצבעו כדי לא לשרת בצבא הצאר - ומי יודע מה עלה בגורלו - גם הוא מסתובב אצלי ואולי ימשיך הלאה בסיפורים אם משהו יימשך מזה כאן. ולילדיי לא סיפרתי ... [ליצירה]
- [ליצירה] יש לזה שם באנגלית REBOUND זאת מילה ספציפית ואולי אפילו "פסיכולוגית" לתיאור אדם שהקשר שלו עם מישהו אהוב ניתק ומישהו אחר נכנס לחייו שעה שהוא עדיין לא עיבד את האבל שלו. אין לזה ביטוי שאני מכירה בעברית. אולי בני הנוער מכירים. אלא שכאן יש מעין תיאור של מצב כזה ממש על הקבר. מעין ייחוד לסיפור. עם תוספת של גבר דוחה שלא אוהב לשמוח ..... [ליצירה]
תגובות