כך פתאום,
משנכנס אדר (כמעט),
מוצאת עצמי מתגעגעת
לקדושה אחרת.
אני יודעת
שהאמת היא כאן
בחיים,
ביום-יום,
באפור.
שזאת הדרך וכך מגיעים.
אבל ליבי
כבר משייט לו
נאחז בסבך,
אי-שם במרחבי הלבן,
במעי הדגה
של יום הכיפורים.
שאלו את בת דודה שלי פעם פעם,( שהיא הייתה בכיתה ד, היום היא בת 30...), איפה נמצאת הקדושה?.
סבא שלי היה מזמין לפני ראש השנה ויום כיפור את כל הנכדים לקבל ברכה ממנו (גם בתור סבא וגם ברכת כהן לשנה טובה).
הוא היה מניח את ידיו על הראש, אבל לא נוגע בו, נמצא חצי סנטימטר מעליו והרווח הזה היה כל כך ....
בת דודה שלי ענתה ששם נמצאת הקדושה, ברווח הזה שבין הידיים של האיש הנפלא והטהור הזה לבין הראש של נכדיו.
לזה אני מתגעגעת...
[ליצירה]
מדהים!
השיר פשוט מדהים. מצליח לגעת במילים כל כך מדויקות בנימים הכי עמוקים. בלי שהתכוונתי יצאה לי קריאת התפעלות מהפה.. ובכלל השירים שלך בד"כ יפים.
[ליצירה]
שאלו את בת דודה שלי פעם פעם,( שהיא הייתה בכיתה ד, היום היא בת 30...), איפה נמצאת הקדושה?.
סבא שלי היה מזמין לפני ראש השנה ויום כיפור את כל הנכדים לקבל ברכה ממנו (גם בתור סבא וגם ברכת כהן לשנה טובה).
הוא היה מניח את ידיו על הראש, אבל לא נוגע בו, נמצא חצי סנטימטר מעליו והרווח הזה היה כל כך ....
בת דודה שלי ענתה ששם נמצאת הקדושה, ברווח הזה שבין הידיים של האיש הנפלא והטהור הזה לבין הראש של נכדיו.
לזה אני מתגעגעת...
[ליצירה]
..
רק תזכיר לי, נושא אלומותיו, איפה נמצא התקציב הזה?
כי דווקא הייתי שמחה לקבל קוטג' חינם כאן, בשטחים הכבושים. אך לצערי, גם כאן צריך לשלם כל שקל (בעצם, דולר), לא פחות מכל אדם אחר בארץ הזאת.
היו פעם "תשלומי פיצויים" למתנחלים או משהו כזה, אבל אקורדינג טו מיי פרנטס (שמנהלים את חשבוננו המשפחתי, כאן בלב הכיבוש) הם הפסיקו להגיע כבר לפני שנים.
[ליצירה]
...
יו..
כואב לקרוא.
אן שרלי אמרה, ואין לי כרגע את הציטוט המדוייק, שרק מי שמסוגל לנסוק גבוה גבוה ולגעת בשמיים, גם יפול למטה לתהום ויחווה את כל עוצמת הכאב.. אבל היא מעדיפה להיות אדם כזה, מאשר להיות אדם רגיל שגם האושר וגם הכאב שלו פושרים.
[ליצירה]
...
אני חושבת שהאחד הזה נשאר שלם כשהוא אמיתי, וכשהשניים שמרכיבים אותו זוכרים שהם אחד עכשיו-- וזה אומר שכל אחד מהם צריך להקריב משהו מהעצמיות שלו. מהעצמאות שלו.
וזה לא פשוט.
ולפעמים אתה בעצמך גורם לפירוק האחד הזה, כי אתה עדיין לא מוכן ולא בשל לויתור הזה, שהוא ויתור גדול.
ולפעמים גם השני, הוא לא השני האמיתי שלך, ולכן אתם לא יכולים ליצור אחד שלם שגם יחזיק מעמד.
ולפעמים זה פשוט ככה, ואי אפשר להסביר את זה, ושום דבר לא מנחם, וכבר נגמרות הדמעות ורק נשאר הצורב הזה בגרון, והמחנק הזה, והלב שנחבט כל פעם שמתעוררים בבוקר ולא זוכרים למה מרגישים ככה מוזר, עד שנזכרים. ואז, בום.
---
ולפעמים צריך לקחת נשימה עמוקה, ולדעת שעוד יהיה שני, ועוד תתחברו לאחד, ועוד יהיה כל האושר הזה.
בע"ה.
|חיבוק גדול|
ושבת שלום..
תגובות