אגב, ציידת.. שאלה בלוגיקה:
נתון ש:
1. כל חתול הוא גם צייד.
2. כל צייד הוא בנפשו חתול.
3. חתולים ידועים ביכולתם הגבוהה לצוד חלומות.
האם משמעות הדבר היא :
1. כל צייד חלומות הוא בהכרח חתול.
2. כל צייד חלומות הוא בנפשו חתול.
3. לא מן הנמנע כי צייד חלומות הוא גם חתול.
4. כל חתול הוא בהכרח צייד חלומות.
[ליצירה]
אגב, ציידת.. שאלה בלוגיקה:
נתון ש:
1. כל חתול הוא גם צייד.
2. כל צייד הוא בנפשו חתול.
3. חתולים ידועים ביכולתם הגבוהה לצוד חלומות.
האם משמעות הדבר היא :
1. כל צייד חלומות הוא בהכרח חתול.
2. כל צייד חלומות הוא בנפשו חתול.
3. לא מן הנמנע כי צייד חלומות הוא גם חתול.
4. כל חתול הוא בהכרח צייד חלומות.
[ליצירה]
נו באמת.
"כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.).
"התעכבות"? אולי עיכוב.
החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה.
[ליצירה]
כ"כ אוהבת שירי תנ"ך. "דמעותי להשקות צאנך"..מקסים!
[ליצירה]
[ליצירה]
אני מוכרחה להעיר משהו כללי על השימוש במטאפורות. להתחיל ולומר "לפעמים אתה כמו.." זה נהדר. להמשיך ב"כמו שחשבת על.." זה כבר מתחיל להמאיס את האנלוגיה, ולסיים ב:"אם היא ..ואם היא .." זה כבר ממש מוגזם! הקורא לא צריך שיאכילו אותו בכפית, וחזרה מוגזמת על האובייקט אליו את מנסה לדמות את הרעיון שלך (במקרה הזה-ציפורניים) הופכת את השיר לילדותי. איזכור אחד הוא בהחלט מספיק להחזיק את השיר כולו, ותמיד טוב לאתגר את הקורא- להשאיר לו מקום לחשיבה עצמאית.
ועוד משהו קטנטן.. ההערה האחרונה נותנת את התחושה שאת מזלזלת בשיר ולא לגמרי עומדת מאחוריו או רואה אותו כאיכותי. אז למה לפרסם?
תגובות