הריהו תומך
את הסב הנשען
על מקל- על כתף -על קצה
הלוואי וגם אנו נוכל לו לסוף
בחיבוק רֵעים שכזה
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מודה אני לפניך. .. ("אני" כמיכלול רגשות, תכונות ורצונות, ניצבת "לפניך"- כשליחה שלך, אלוקים. כאשר שליחותי עומדת מול עיניי. כך לפי עולת ראי"ה ומומלץ לקרוא שם..). רגיש ומעורר קנאה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. מודה שה"איש הכתום" הרתיע אותי בהתחלה, הוריד את השיר מדרגת מחשבות קיומיות לפוליטיקה יומיומית, אבל בהמשך רוממת גם את זו, כך שנשמר האיזון. ו..נראה לי שאפשר היה לקצר.. [ליצירה]
- [ליצירה] היא מקסימה. מופתעת-עצובה-מרוגזת, בדיוק כמו ששדונית צריכה להיות! [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שכבר כתבו את זה פעם.. מישהו בשם שלמה אולי?.. וקצת אחרת: השפה נהדרת, מלל באורך הנכון- כך שלא מייגע את הקורא, רמיזות למקורות הן מבורכות גם כן, אבל איכשהוא לא קורה שום דבר. כל הבתים אומרים את אותו הדבר, אין התפתחות. ואולי זה לגיטימי ונהדר, אבל בשבילי זה הפך את השיר ל"פרווה". [ליצירה]
- [ליצירה] תחושות מוכרות, מילים נוטפות כנות ואמת. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] שמחה שכיוונתי.. ורציתי עוד להעיר ש"לפקוח" זה גם במשמעות של לפתוח וגם רומז לפיקחות. [ליצירה]
- [ליצירה] "קשקושים בזנבנו".. נהדר! הצלחת להשתמש במושגים ייחודיים, ועם זאת לא לפגום בזרימה של השיר [ליצירה]
- [ליצירה] זה מצוין. איכותי ונוגע בדיוק כמה שצריך [ליצירה]
- [ליצירה] נו באמת. "כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.). "התעכבות"? אולי עיכוב. החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה. [ליצירה]
- [ליצירה] למרות השפה היפה, זה פשוט ארוך מדי ויכל להביע את אותו הדבר בחצי מהשורות [ליצירה]
תגובות