שווה פירוט ופיתוח. נסה לספר לנו: מה זה זה בעצם אומר לנו?
כלומר - זו התחלה. נקודה מעניינת למחשבה, אבל לא מצאתי שהיא מובילה אותי לאנשהו. אותך היא כן? אז כדאי לפזר עוד קצת סימנים על השביל...
אירוניה קיומית במיטבה.
רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה.
[ליצירה]
שווה פירוט ופיתוח. נסה לספר לנו: מה זה זה בעצם אומר לנו?
כלומר - זו התחלה. נקודה מעניינת למחשבה, אבל לא מצאתי שהיא מובילה אותי לאנשהו. אותך היא כן? אז כדאי לפזר עוד קצת סימנים על השביל...
[ליצירה]
הרעיון בעיניי פשוט
אירוניה קיומית במיטבה.
רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה.
[ליצירה]
צר לי לאכזב...
אבל הביטוי "צוחקת כוכבים" נולד משמיעה לקויה של השורה "את קוטפת כוכבים" (כשזה עמוק, עמוק...).
ול-moonlight: אכן, מר, מר מאוד, שכל הטוהר הזה רחוק ממני כרחוק שמיים...
[ליצירה]
וואו, וואו, וואו
רעיה, את מדהימה.
איך הצלחת לקחת סיטואציה יומיומית - איזה יומיומית, אם תחשבו עליה, היא מתרחשת אלפי פעמים ביום - ולעשות ממנה סיפור עוצר נשימה. לא נראה לי שאני אוכל לעבור בזמן הקרוב ליד מגרש משחקים בלי לחפש את יונתן שעומד שם בפינה.
ואגב, זר זהב - אני לא חושב שהסיפור מדבר על ילד "חריג". הוא רגיל, אך נמצא בשוליים של הרגילות.
[ליצירה]
למעשה היו יותר מפעמיים
עונש מוות נגזר גם על ג'ון איוואן דמיאניוק, וכן על מחבל שביצע פיגוע בחדרה לפני 13 שנה בדיוק, ביום הזיכרון תשס"ד. בשני המקרים, הערעור שינה הכל.
המקרה של היהודי שהזכרת לא היה בדיוק כחלק ממערכת השפיטה הרגילה, אלא בבית משפט צבאי (ולמען האמת, כך גם במקרה של המחבל). מאוחר יותר התברר כי היתה זו טעות.
[ליצירה]
תזכורת
חייב להעלות את הסיפור הזה שוב מן התהומות, לרגל יום הזיכרון לשואה ולחורבן. לא חשבתי שאצליח להבין את אימת ירושלים הבוערת דווקא כשאסתכל בה מבעד לעיניים צהובות.
תגובות