שלוש היצירות, קדשני, לא אני, טיפה בים, מדברות בדרך כלשהי באינסוף שהנשמה היא חלק ממנו. ואולם קשה לי לתאר לעצמי שהן מתארות רק הלך רוח ולא כאב מאוד ספציפי על אירוע קשה מאוד בחיים.
לפני מספר חודשים כתבתי משהו קטן על "טיפה בים" ושמתי באתר ליטרטורה, והוא די הפוך למה שאני כאילו מבחינה בו אצלך, כי אצלי הטיפה שבים לא רוצה להתמזג (נדמה לי שלזה התכוונתי, כבר לא בטוחה).
זה כאן: http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=28720
בפתח היצירה חשבתי - אוי, עוד שיר של צעירים מאוהבים (מה לעשות שאני כבר סבתא וזה קצת רחוק ממני) אך כשהמשכתי לקרוא ראיתי שזה כלל לא כך, ואחר כך כשראיתי את היצירות האחרות שהגיעו אתו נראה לי שיש קשר כלשהו ביניהן.
כל טוב ורק טוב ולהיות שמחים בבקשה. הזמן מרפא כמעט את הכול.
ואף על פי שיתמהמה....בסוף הוא יבוא
המשיח הפנימי של כל אחד ואחד...המשיח הכללי של כולנו...
כעת אנו אסורים ומרגישים כנפרדים מהטבע ,מהנשמה,מהבורא...
אך בסוף נרגיש שהטבע זה אנחנו,שהבורא זה אנחנו...וכשנגיע להיות כאלהים,יודעי טוב ורע... נבין שאין הפרש בין הגוף לנשמה...
אנו נהיה הים,הגלים,הסלע,והחול גם יחד...
אך נצטרך להמתין...עד כי יבוא שילה...
אל דאגה ליאורה,אין עצב...והציפיה הממושכת מעצימה את המתנה המצופה...
שאי ברכה ליום שכולו אושר...
[ליצירה]
שלוש היצירות, קדשני, לא אני, טיפה בים, מדברות בדרך כלשהי באינסוף שהנשמה היא חלק ממנו. ואולם קשה לי לתאר לעצמי שהן מתארות רק הלך רוח ולא כאב מאוד ספציפי על אירוע קשה מאוד בחיים.
לפני מספר חודשים כתבתי משהו קטן על "טיפה בים" ושמתי באתר ליטרטורה, והוא די הפוך למה שאני כאילו מבחינה בו אצלך, כי אצלי הטיפה שבים לא רוצה להתמזג (נדמה לי שלזה התכוונתי, כבר לא בטוחה).
זה כאן: http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=28720
בפתח היצירה חשבתי - אוי, עוד שיר של צעירים מאוהבים (מה לעשות שאני כבר סבתא וזה קצת רחוק ממני) אך כשהמשכתי לקרוא ראיתי שזה כלל לא כך, ואחר כך כשראיתי את היצירות האחרות שהגיעו אתו נראה לי שיש קשר כלשהו ביניהן.
כל טוב ורק טוב ולהיות שמחים בבקשה. הזמן מרפא כמעט את הכול.
[ליצירה]
עד כי יבוא...
ואף על פי שיתמהמה....בסוף הוא יבוא
המשיח הפנימי של כל אחד ואחד...המשיח הכללי של כולנו...
כעת אנו אסורים ומרגישים כנפרדים מהטבע ,מהנשמה,מהבורא...
אך בסוף נרגיש שהטבע זה אנחנו,שהבורא זה אנחנו...וכשנגיע להיות כאלהים,יודעי טוב ורע... נבין שאין הפרש בין הגוף לנשמה...
אנו נהיה הים,הגלים,הסלע,והחול גם יחד...
אך נצטרך להמתין...עד כי יבוא שילה...
אל דאגה ליאורה,אין עצב...והציפיה הממושכת מעצימה את המתנה המצופה...
שאי ברכה ליום שכולו אושר...
[ליצירה]
ליאורה היקרה!
התורה המדהימה שלנו מלמדת אותנו להיות מושלים,ולא עבדים, להיות כאלוהים (ותחסירהו מעט מהאלוהים)
להיות אדונים זה אומר להיות חופשיים מכל דבר האוסר והמזיק והכובש את רוחנו.
ועל כך אומר שלמה המלך "טוב ארך אפיים מגיבור , ומושל ברוחו מלוכד עיר"
יצר לב האדם רע מנעוריו , והגבר שאת רואה ברחוב ,דתי או לא זה לא משנה ,כל גבר נשלט ע"י יצרים הטבועים בו מרגע היותו אדם,וכל תפקידנו לאלף את השור ,ואז נהיה חופשיים לרכב לאן שליבנו יחפוץ. (מבחינתי האישה היא מושלמת לכן איני מזכיר אותה).
כך רק שנסיר מעלינו את אזיקי החברה אשר מסבבת אותנו ומשעבדת אותנו,רק אז נוכל להבחין במשהו מהטוב שמשפיע עלינו הבורא בכל רגע ורגע.
די עם תחרויות של אופנה ,וכסף ופייסבוק ,ופוליטיקה ,וזימה, ושקר במסחר ללא סוף ,ודתיים וחילונים,וערבים ויהודים,ושנאה ,וכעס,וסטרייטים וגאים ,ושמאל וימין ואמצע ,ופיגועים ,ונקמה ,וקללות ונאצה ו...הרשימה ארוכה ,ויקצר המצע מלספר רב.
לכתוב ואהבת לרעך כמוך...דמעות בעיני מרוב שמשפט זה כבר כמעט ואיבד מתוכנו וזיו הדרו בעיני העם,ועטוף הוא היום במעטפת קלקולים אשר מונעים מליבנו הערל לראות את האמת, ולא בשמיים היא... "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך..." והיום לצערי ניתן לראות שאין אנו מסוגלים לברור לעצמנו ולהבין מה באמת שנוא עלינו,כדי שנוכל לקיים משפט זה בפשטותו הנפלאה.
שאי ברכה ליום שכולו טוב
באהבה
נכסף
[ליצירה]
משה היקר !
אכן חכמה עתיקה נשפעת מדברייך!
חכמת הייחוד אשר היוותה כל המציאות אשר לעינינו ,וליבנו.
ומי כ ה' אלוהינו ,יוצר הכל, אשר בחוכמתו יסד ארץ ,ואין ארץ בתורה אלא רצון , וכל רצונו,ליחד רצוננו לאהבה ולדבקה בו.
וכל התורה הזו שם בליבנו,ולא בשמיים היא,וכל כולה באהבת זולתנו. וכל שאיפתנו היא לקבל ממנו ,על מנת להשפיע לזולתינו, ובידוע שכל המתפלל על חברו,נענה תחילה.
ברגשי כבוד
נכסף.
[ליצירה]
ועל כך נאמר ...נר מצווה ותורה אור...
ללא המעשה לא יתלבש האור...
כי לא יתכן אור ללא פתילת הנר,ויהיה הוא מופשט מלב.
אך...גם לא יתכן המעשה בלבד שהוא הכנה לקבלת האור, אשר יחיה ויאיר בכל תחומי החיים.
נכסף
[ליצירה]
יפה מאוד
והנה הפיל דוד את השרפרף הנמוך , ויחנוק החבל את צווארו, ודוד אוחז בחבל מנסה להרחיקו מצווארו , אך את שנעשה אין להשיב חשב בליבו , עצם את עיניו ,והנה חייו עוברים מנגד וריח קלמנטינה עסיסית עלה אז באפו ,והאלוהים אהב את דוד ,והראה לו את חווה הקופאית יושבת בביתה וחולמת על דוד ,מציירת דמותו בדמיונה האוהב. חווה! צעק אז דוד וקולו לא נשמע ,כי החבל החל חורך בשרו. ויפנה אז דוד אל אלוהים ויאמר "בבקשה אלוהים הצל אותי ואני מבטיח לאהוב אותך לעולם" ,ואלוהים אל רחום וחנון ,והוא אהב את דוד, והוו התפוס אל אדן החלון הצר והגבוה ,התעקם ונשבר ,ודוד נפל אל רצפת הכלא השחורה, וידיו של דוד מיהרו לשחרר את החבל החונק. ויבט דוד אל האנקול השבור ויצחק אל ליבו, ויאמר אל האלוהים " תודה אלוהים ,אבל הסתדרתי". והאלוהים אהב את דוד ויזהר את דוד שיזיז את עצמו כי החלון עומד ליפול, ודוד המשיך בשכיבת מנוחה שמח על גורלו הטוב. והנה נפל חלון הזכוכית על ראשו של דוד ,ודוד החל לדמם... והאלוהים אוהב שדוד יושב לידו כעת ,ומוכר ביטוחי חיים.
הרשתי לעצמי להמשיך...תודה
[ליצירה]
תודה
תודה למאיה על השתלבותה בנוף השקיעה,במחזה
הקסום ביותר של הטבע,אשר בכל פעם ,לא נס ליחה של ההתפעמות של חדרי ליבנו,מהשחקנית הראשית,תחת עיניו של הבמאי הטוב ביותר ביקום.
תגובות