ריח האדמה הדשנה, הרעננה, והשלווה האינסופית הכחולה של השמים משגעים אותי. משהו מתערבל בתוכי. סוער, משתוקק, כמהַ. רוצָה לחזור לעצמי. מנסה להתכרבל בחיקם של אמא אדמה ואבא שבשמים, אך לשווא.
יודעת שיש רק דרך אחת להיות בשניהם.
כואב.
איך שבשורה אחת אומרים מה שבמונולוגים שלמים אני לא מצליח.
"רק דרך אחד להיות בשניהם..."
למרות שישנה דרך אחרת...
לחיות באדמה... במדינה...
ובשמיים... בתפילה...
א"י תו"י וע"י...
הא....
אידיאלים.....
יפה.
על כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת. את בוודאי חיה יותר ממי שעובר באדישות על החיים וכל מה שיש לו זה הבלי הבלים. אולי בגלל זה את נאלצת לסבול מחיי יתר. But I could have told you Vincent
This world was never meant for one as
beautiful as you. שתזכי להרבה שמחה!
[ליצירה]
אאוץ'.
כואב.
איך שבשורה אחת אומרים מה שבמונולוגים שלמים אני לא מצליח.
"רק דרך אחד להיות בשניהם..."
למרות שישנה דרך אחרת...
לחיות באדמה... במדינה...
ובשמיים... בתפילה...
א"י תו"י וע"י...
הא....
אידיאלים.....
יפה.
[ליצירה]
בס"ד
על כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת. את בוודאי חיה יותר ממי שעובר באדישות על החיים וכל מה שיש לו זה הבלי הבלים. אולי בגלל זה את נאלצת לסבול מחיי יתר. But I could have told you Vincent
This world was never meant for one as
beautiful as you. שתזכי להרבה שמחה!
[ליצירה]
[ליצירה]
אני חולקת עליכם מאד!
המיץ פטל כ"כ מוסיף. כל מילה כאן מוסיפה, בעצם. אין אף מילה מיותרת. ואם לא היתה הנפילה בסוף - זה היה פחות אמיתי, פחות מהלב, ופחות מעניין.
[ליצירה]
שיר - הלל, למדינת - ישראל, !
ב"ה
(שיר זה, מוצע כתחליף - נוסף, להמנון - המדינה;)
יום - חדש, אורותיו - השיאיה!
השיאיה - אורותיו, אורותיו - הגדולים, הושאויו!
ויושאויו, אורותיו, ויבוא, אור גדול -
על - כל, אומות - ישראל,
על האומה - הפלישתית,
האומה - הרוסית,
האומה - הרומנית,
והדרוזית - גם;
כן, כל אומות - ישראל,
קמות - לתחיה,
לשמש - ולבריכה!
האח, הידד, הקץ - לכיבוש. (פזמון. יש לחזור עליו עד בוא המשיח)
---
שיר יפה?
[ליצירה]
אופס!
הודעתי לי נפלטה
לפני סיום הכנתה
ואף לפני התחלתה
אבוי, האצבע נשמטה!
נלחץ לי אנטר, המקש
בלי שום בושה, ללא חשש..
וכך הבעיה פתורה
והתשובה היא כה ברורה:
את כפילותה של רו נזנח
ואת הודעתי אשלח.
תשעים ותשעה היא תהא
ומיד יגיב אורו, ולא ישתהה.
ולשאלתה הקטנה של הרו:
איכול הוא שריפה, בעירה.
כך כתוב במילון. כך אמרו
באבן שושן הגדול, הנורא!
[ליצירה]
הכפפות מעולם לא היו.
דווקא דרך מוצלחת לצחוק עלינו, גלויוש. ותבואי לעתים קרובות יותר. ערוגה - נדמה לי ששמעתי איזושהי נימה של זלזול. בין אם כן ובין אם לא, אני מציעה לך לקרוא את שאר היצירות שלה.
[ליצירה]
לענ"ד
ב"ה
המוטיבים הספרותיים לא אמורים להיות משהו ששמים לב אליו או שמחמיאים עליו. דווקא אם הם מוצלחים, הם נמחבאים מן העין, אבל יוצרים הרגשה של סיפור שכתוב טוב, וההרגשה הזאת דווקא השתקפה מהתגובות שקיבלת.
[ליצירה]
ואני...
ב"ה
אני הייתי קוראת ליצירה קוטג' תנובה, ובגוף היצירה כותבת - חמישה אחוזי שומן בלבד.
ובאופן קצת יותר רציני - סוערה, אולי ב"פשטות" הכוונה לססגוניות של הצבעים, כלומר, אין פה צבעים אפרוריים כאלה כמו עולמם של המבוגרים. זה ציור שמזכיר פשטות של ילדות כזאת, מן הסתכלות נאיבית ונחמדת על העולם. את המורכבות ביצירה אני דווקא רואה לא בצבעים אלא בקווים. למשל, הנזילה בצהוב בהיר קצת מפרה את ההרגשה של הפשטות, ובכלל, משהו בטשטוש שמסביב הקווים עושה הרגשה של רטיבות כזאת, אולי אפילו דמעה. משהו שמפר את השלווה שבתמונה.
[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
תגובות