ביטאת יפה את התהייה
אילו שאלת אותי, הייתי עונה
כשזה האדם המתאים אפשר ליפול לתוכו, בלי סימני שאלה, להיות שלו וכלום לא נפגע.
לפעמים זה הכיף, להתמסר, להתמזג, לא 24 שעות ביממה, אבל בחלק מהם בוודאי,
כשזה האדם הראוי
רק עונג יצמח מזה
[ליצירה]
יפה
ביטאת יפה את התהייה
אילו שאלת אותי, הייתי עונה
כשזה האדם המתאים אפשר ליפול לתוכו, בלי סימני שאלה, להיות שלו וכלום לא נפגע.
לפעמים זה הכיף, להתמסר, להתמזג, לא 24 שעות ביממה, אבל בחלק מהם בוודאי,
כשזה האדם הראוי
רק עונג יצמח מזה
[ליצירה]
הגהה דחופה על היצירה הזאת (שאישרתי רק כי ככה מקובל עפ"י חוקי מנהל האתר ואני רק באת כוחו).
א. זה "כבה" ולא נכבה.
ב. שימי לב למסרישי בדבר הצפת יצירות.
ג. כתיב מלא מדי.
ושוב חזרנו לעניין ההגהה..
[ליצירה]
תודה לכולם על התגובות
והיי אורנה- העניין שתמיד עובד זה לא הסיפור עצמו. אכן נדיר שדברים קסומים כאלה יתרחשו. התכוונתי לאותה טלפאתיה במבט- שמתוארת כבר בגוף הסיפור. היא תמיד עובדת. נסי ותגלי.
שוב תודה על התגובות,
סוערה.
[ליצירה]
מחפשת מה לומר. מה שיוצא לי זה...
וואו.
|חיבוק של התגעגעתי|
[ליצירה]
[ליצירה]
פלגיאטיזם באתר? לא לא...
בנימין יקירי,
יש לי את הספר "עיגולי השמחה של דסי" שאכן כתב דוד בן יוסף. ונכון יש בכריכה תמונה שלה עם כובע פרחוני (שמסתיר את מה שעושה לשיער טיפול כימותראפי) וברקע שדה חמניות.
כשראיתי את היצירה של גוגוק (והיא של גוגוק) הבנתי דווקא שהוא החליט לקרוא ליצירה עיגול של שמחה - מתוך היכרות עם הקטע אותו כתבה דסי, שמהווה כותרת לספר.
חמניות- הן אכן עיגולי שמחה ומסמלות אושר ובריאות.
אז גוגוק צילם חמניה כזאת וקרא לה בשם הזה- אולי מתוך השראה שקיבל מהספר. אולי לא.
אבל הצילום- בהחלט שלו.
מה, כבר אי אפשר לצלם חמניות כי מישהו עשה את זה?
אי אפשר לצייר חמניות כי ואן גוך היה פה קודם?
אני חושבת שמגיעה לגוגוק התנצלות.
סוערה.
תגובות