[ליצירה]
לדעתי, (בתגובה שלך לתגובה שלי)
בן-אדם צריך לעשות את הבחירות שמתאימות לו.
כרגע, כמו שנראה לי בעיניים של שביעיסט, אני לא אלך לישיבה שבה הגמרא תופסת מקום לימוד עיקרי. אולי אני אלך לרחובות. ולמה - כי אני לא מתחבר לזה ולא רוצה ללמוד את זה, ואני לא אעשה בחירה שאני לא שלם איתה.
(ייתכן מאוד שזה ישתנה, ייתכן גם שלא, זאת לא הנקודה)
הוא עשה בחירה שכרגע לא מתאימה לו (יכול להיות שבעתיד ילמד שאם הוא חיבר את עצמו למסגרת, האידיאל הוא לא לחרוג ממנה), ולדעתי, כמו שזה נראה, הוא טעה. כי יש דברים שהוא יתחבר אליהם יותר.
לעניות-דעתי, אם נאמר הוא היה מנגן בלילה בשדה במקום לישון, או מוותר על משהו רשות (השתתפות בהרצאה של רב על דיני ממונות, לדוגמה) כדי לנגן, אפשר היה לומר שהוא השכיל להבין את הדרך.
[ליצירה]
איזה רומנטי
הפגישה הראשונה עם האחת והיחידה?
גם לי קורה שבהרבה מצבים בא לי לכתוב. בדרך-כלל זה סיפור, אבל גם שירים.
שיר לוקח מצב כלשהו ומעביר אותו מחדש במילים, מקפיא אותו.
זה ממש מקפיא את הזמן והופך אותו למחוייך ויפה.
(בין המילה 'קינמון' למילה 'וסחלב' יש רווח כפול)
[ליצירה]
---
אני מתייחס רק לשורה הראשונה, ששבתה אותי.
זה ממש מזכיר לי את הרגעים בחורבות בית-הכנסת בסוסיא, בסיור, לפני שהגיעה כל הקבוצה, כששהיתי שם לבד, צופה על יטא, אוכל את השקט, מתקיים.
[ליצירה]
---
"על כן, אני חושב שהאמנות צריכה להתקיים לא לשם יופי עקר
וחסר מטרה כלשהי; חסרת שליחות ציבורית. אלא, על האמנות
להיות כלי להעברת מסרים שהאמן מאמין ודוגל בהם."
תיקונים לפי דעתי:
לא רק לשם יופי חסר מטרה ציבורית כלשהי, וכו'"
תגובות