[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
אני הכי אהבתי את השורה האחרונה. פשוטה, בהירה, קצרה,
הרגע הזה, שפתאום אתה תופס...
וזה היה מנוגד בחוויה שלי לכל שאר השיר, שדרש ממני התעמקות וצמצום עיניים כדי להכנס לתוכו... (אולי כמו לימוד, בעצם.)
[ליצירה]
למא כולם אומרים שזה מטורף?
זה לא מטורף, זה מצוין.
מעולה.
אדיר.
ועוד כל מיני כאלה שכולם כבר אמרו.
(טוב נו, וזה גם קצת מטורף.)
מזכיר לי קצת את מדריך הטרמפיסט (לוויתן כחול...)
וגם קצת את המתכונת בפיזיקה.
תכתוב עוד, אהבתי ממש.