[ליצירה]
בשביל לצמוח לא צריך הרבה,
רק צריך להפסיק לעצור כל הזמן.
זה לא כ"כ פשוט ללמוד. אבל הנה, זה כנראה קורה.
וכמו תמיד, את מתארת את זה נפלא.
____
ותודה לסוכן האישי.
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
הוי, רעיה,
זה ממש מפחיד.
מפחיד שאי אפשר לכבות.
מפחיד שאי אפשר להגיע אליו.
ולכל אורך הקטע נדמה היה שהנה וזה מתאפשר ושמול הרצון החזק הזה כלום כבר לא יכול לעמוד
אהבתי ממש. אהבתי את הירוק. זה יפה. שבוע טוב.
[ליצירה]
ילדה-
.........
פשוט אין מה להגיד....
איך ..את...את כלכך היטבת לבטא, מה שכולנו מנסים להבין,
נפש אחת.....
|הדמעות מציפות את העיניים, המסך מטושטש|
...וואו...
ריך לקרוא את זה שוב, וצריך שכולם יקראו את זה... כל העולם...
אור וטוב.
[ליצירה]
ממש ממש מקסים. דרך הבנייה של הדמויות, בעיקר של יונתן, פשוט יפהפיה. והשורההאחרונהנפלאה בעיני.
ואםאפשר, שאלה- האם בחירת השמות, דוד ויונתן, היתה מכוונת?
[ליצירה]
זה מעורר מחשבות.
למה כל כך מפריע לו שלא ירגישו בהעדרו?
כי הוא רוצה להיות קיים, לתת משמעות,
רוצה להיות מישהו.
אבל הוא כבר ממילא אף אחד,
אז מה זה משנה.
מצטרפת: כתוב טוב. זה חזק.
[ליצירה]
אני הכי אהבתי את השורה האחרונה. פשוטה, בהירה, קצרה,
הרגע הזה, שפתאום אתה תופס...
וזה היה מנוגד בחוויה שלי לכל שאר השיר, שדרש ממני התעמקות וצמצום עיניים כדי להכנס לתוכו... (אולי כמו לימוד, בעצם.)
[ליצירה]
....
יפה ממש!
יש כאן את כל הצדדים של התרגום, היפים והקשים, ואיך שזה מוסיף עוד רובד להסתכלות.
ואפשר אפילו להרחיב מעבר לתרגום של טקסט, בתפיסה הזאת שהאדם הוא רק צינור מהמקור לחוץ, והרי קיבלת את משמעות החיים.
אני אהבתי את העניין עם הנהר.
וגם את כל השאר.
מאוד.
[ליצירה]
החמצה....
טוב, הבנתם לבד את המסר (אינטיליגנטים, מה?),
ובכל זאת, מכיוון שאני כבר כאן (מה, ללמוד לבגרות באנגלית?..), אז אני אכתוב.
(המסר המקורי-מקורי של הסיפור הזה היה שיפסיקו להפריע לי לנגן בחליל, מה יש, אפשר לפתח קצת סובלנות דתית כלפי כל מיני מיעוטים)
אפשר לומר, שהבדואי החמיץ את כל החיים שלו, שיכול היה להתרגש וללמוד ולעשות ולשאוף ולהבין ולהשיג ולעשות אלף ואחד דברים אבל הוא העדיף לאכול פיתה עם גבינה.
חוצמזה, שהיה לו כזה קשר מעולה עם המדבר (אלוקים), שממש אהב אותו וכל הזמן זימן לו מציאויות שיכולות היו לעשות לו טוב אם רק היה מתיחס (מתיחש) אליהם בצורה הנכונה, וגם את המדבר הוא פספס. כלומר, הוא ידע שהוא שם, הוא גם ידע שהוא אוהב אותו ואהב אותו בחזרה, אבל... חבל.
ואני, אני חושבת ש
אפשר לחיות ליד הבדואי, להאכיל אותו ולגדל לו את הילדים, ולחשוב שמכירים אותו טוב כי הרי גרים איתו באוהל אחד, אבל את הדברי הכי משמעותי (בעצם, היחיד) שהוא עושה, מפספסים. מעדיפים להשאר באוהל. לא יוצאים לראות אותו מזייף עם החליל, מתעלמים מהנשמה שלו.
וזה הכי חבל לי. כי גם אני מפספסת אנשים.
באסה, שאי אפשר להיות חבר של כל העולם.
[ליצירה]
וואו.
זה... מקסים.
|נפעמת|
והשיבוצים שם מוכנסים כל כך חלק עד שגם מי שלא קרא את המדריך המיתולוגי יכול להתחבר (אני אהבתי את המפלצות בצהוב).
למרות שזה ארוך (בד"כ דברים כאלה נגמרים מוקדם יותר), כל מילה נמצאת בדיוק במקום -לדעתי-,
נוסך תקווה.
שכוייח.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
.
נגיעות שכאלה.
"מקפיד להציץ
בשעון ברוב חשיבות מדי שלוש דקות כדי לראות אם חלפו כבר שלוש דקות והגיע הזמן להציץ בשעון ברוב חשיבות."
מתה על אלה.
החיוך האחרון לא היה נראה לי חיוך של עליונות. להפך, הוא שמח שהיא מבינה, כאילו הכל שלם יותר עכשיו.
אבל יכול להיות שקראתי את זה ככה בגלל השורה הראשונה,
שאם היא לא הייתה (למרות שאפשר לפרש אותה כצינית, אני בתמימותי חשבתי שזה באמת אופטימי),
הקטע היה יכול להראות כביקורת עגומה ואפרורית על הוורוד שבעולם.
איזה יופי שכתבת.
|חיוך מרוח|