צאי נשמה נשכחה
מצאי מקומך
קומי, רמוסה מעוכה
היי את בעצמך
השתחררי מכבלי השקר
התעטפי לך בפנים באמת
הרוע ממך יעקר
ייתלש, ייבול ומת
קומי נשמה נשכחה
השקר-מחי
קומי צאי מתוך חשיכה
כי ה' גמל עליכי.
לומשנה גמלו
-
מצאוני השומרים הסובבים בעיר. היכוני, פצעוני, נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חחחח. ממש ממש. גמני חשבתי על זה. [ליצירה]
- [ליצירה] *** וכי למה זה צריך להיות ברור? ואולי זו בכלל אחת המטרות? מי יודע? למה יש צורך בכלל שמישהו ידע? מה כוחה של הידיעה ומה תועלת בה? מה תכליתה? עזוב... [ליצירה]
- [ליצירה] *** עולם אכזר שכזה, ולא מובן לפעמים. כולם מתים פה מסביב... [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק. מילון, תסתום. (התלהבתי על המילה הזו) אני חושב שצריך לארגן איזה מפגש מכות כזה, שמאלנים נגד ימניים. [ליצירה]
- [ליצירה] מגיבניק, תסתום. ועכשיו ברצינות. יש אנשים שלפעמים באמת צריך לייבש אותם באופן חד משמעי, בשפה חד משמעית, באופן קצר וקולע. אז בואו כולם ביחד, שלוש ארבע ו... שמואל, תסתום! יותר חזק לא שומעים...שמואל ת-ס-ת-ו-ם! אחח ככה טוב. ועכשיו, מה שאני הבנתי מהשיר האינפנטילי הזה: הפיגוע שהיה בקו 2, בו נרצחו נשים, גברים, ילדים ותינוקות, נגע לליבו, וזיעזע את אמות סיפיו של מר שמואל, שכן, רצח שכזה גורם באופן ישיר לחיסולה של ההודנא ע"ה שבכלל לא נולדה, אבוי! דהיינו, עזוב אותך, אז נהרגו עוד 20 איש, שטיות, נהרגו כבר יותר מאלף. הנה משפט שאמר אברהם פורז, ממש לאחר הפיגוע, אני מצטט: "יש לתת לאבו מזאן ודחלאן עוד הזדמנות, לשקם את ההודנא. ישראל לא צריכה להגיב ולפגוע בהודנא, ממילא, במקרה שהם יכשלו (אבו מזאן ודחלאן) יהיה עוד פיגוע ואז יהיה אפשר להגיב". האוזניים שומעות והלב ממאן להאמין. לא יאומן. אז שמואל, תסתום. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה חולרע. דפוק בשכל. מטורף. אני המום. הלום. משוגע. עשית לי פרפורים, תחנק. תהיה בריא. נורא אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] אוף את לא אוהבת שמדברים על היצירות שלך. אז אני אשתוק. [ליצירה]
- [ליצירה] בואו כולם! מהר! שורו הביטו וראו איך "ילד רפה שכל וקטן מוחין" שכמוני היה לראשון שהצליח להוציא את הבחורצ'יק משלוותו המדומה! חייכתני. כבר אמרתי לך שאתה לא שווה את המילים? סורי. אני חייב לעוף. יש לי בגרות עוד מעט. אז....תאחל לי בהצלחה יפה, ותתנהג יפה עד שאחזור, אוקיי? [ליצירה]
- [ליצירה] ** כשתגיע לקרסוליים של טל רעות תפצה את פיך האומלל, בסדר נושא אלומותיו?.. חח.. מי שלא הבין מוזמן להכנס לכאן: http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=11908&code=296 לגבי היצירה עצמה, אין לי זמן לקרוא, אבל אני אקרא בהזדמנות. לגבי הביקורת של נושא אלומותיו, אין לקחת ברצינות אחד שמעריץ את ארז ליטמן ושמואל ירושלמי... [ליצירה]
- [ליצירה] **** עד שיום אחד, בבוקר בהיר ונחמד, הצטלבו דרכיהם, שמעולם לא נפרדו, והשתלבו באחידות חסרת פירוד מלכתחילה. והם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה. [ליצירה]
תגובות