[ליצירה]
זהו? מסיימים בית ספר?
:)
אני לא יודעת איפה למדת, ומה וכו', אבל מן הידוע הוא שהרבה יוצאים עם תחושה מרה בפה מהחינוך שהרביצו בהם. ויש גם סימנים כחולים לפעמים.
אני חושבת שהיופי בלצאת מהמסגרת, הוא לגלות סופסוף מה *אתה* שווה, ולחשוב פתאום מחשבות עצמאיות משלך, ולגלות דרכים שאולי נחסמו בפניך, כי הם לא התאימו ל"דרך" של המחנכים.
וזה שיעור גדול מאוד. לראשונה אנשים מקיימים ללא צביעות, בלי מי שיכריח אותם. וזה היתרון.
(אני מקווה, אגב, שכתבת על זה, אחרת כל התאוריה שלי יכולה ללכת לחפש ת'צמה במקום אחר..)
בכולופן, זה כתוב טוב מאוד. אהבתי.
ותצליח.
[ליצירה]
צחי יחמוד!
אל תתיחס לאוריאל הפלצן, הוא כנראה מקנא בך שאתה כזה כישרוני....
בסניף אתה הכי גבר ומרים דברים ומשמח את כולם!
היצירה הזאת היא הכי טובה שקראתי בצורה! (אפילו שזה היה גם בעלון...)
קיצור- תמשיך לכתוב לצורה כמו אח שלך... זה אדיר!
[ליצירה]
ספיחס?
כבר?
-----
אדם בא לעולם ושתי ידיו קפוצות כאוצֵר מטמון, ועוזב את העולם כשידיו פרושות כאומר: "לא נחלתי כלום מן העולם הזה".
משו כזה.
ויותר אין לי מה להגיד.
נו, אתה רגיל להשתתקויות שלי.
[ליצירה]
לרו קטנה ואף לנשמת,
יש לחלק, לדעתי הבאמת עניה, בין אהבת הקב"ה אלינו לבין המושג "יהיה טוב".
קודם צריך לצאת מנקודת הנחה, רו, שה' אוהב אותנו. הוא אוהב אותנו כי אנחנו כמו הבנים שלו. הוא אוהב אותנו בגלל האבות שלנו. הוא אוהב אותנו כי הוא בחר בנו, והוא הבטיח, שהוא אף פעם לא יפקיר אותנו. אהבת אב לבן.
גם כשילד עושה רע, הוא חוטף עונש, זה לא אומר שאבא לא אוהב אותנו.
המושג "יהיה טוב", הוא בעייתי. גם פה, נשמת עושה בו שימוש פרשנותי של "יהיה בסדר"=אני ארגיש טוב, ולא אסבול. המושג "יהיה טוב" נשלל מעצם תוכנו. לא יהיה טוב. עכשיו טוב. תמיד טוב. היה טוב, טוב, ויהיה טוב. אלא שאת הטוב, אנחנו לא מסוגלים לראות. כואב לנו, אז אנחנו חושבים שרע.
נשמת כתבה "זה בא עם שמירת המצוות ועבודת ה'". את חושבת שאם תעבדי את השם ותעשי מצוות אז החיים שלך יזרמו על מי מנוחות? לאו דוקא. יש הרבה צדיקים שסובלים כל החיים.
ורו, אם זה מה שמפריע לך, אז הגיע הזמן שתהיי אדם הרבה יותר שמח-ה' אוהב אותך. (למרות, שלדעתי ההבנה שה' אוהב אותנו לא הופכת את החיים לדבר יותר שמח).
עד כאן.
[ליצירה]
המ...
ממשיך לכעוס הא?
לא טוב. אתה ממשיך לפגוע בתדמית הרצינית שעוד נותרה בך.
מסרים אישיים? ציטוטים? אני דוקא לא מחקתי.
"התנשאות היא טבע שלי" (נושא אלומותיו, באחד מהמסרים הקלוקלים שלו).
אז בוא נפסיק עם זה כאן...
[ליצירה]
**
הרבה שחור מסביב, מעגל של בערה וקצת להבות באמצע.
מצטער, אבל לא מצאתי שום ייחודיות בתמונה הזו.
קומפוזיציה גרועה, חוסר גוון, ושום רעיון לא טמון בה.
נפלאית-כשהאש דועכת, הלהבות לא מתמרות אל על. לתשומת ליבך.
[ליצירה]
טוב אז כך,
תודה למגיבים.
תודה לעדי, שהרי מה הייתי עושה בלי רשותך...
תודה למויש בשנית, גם הוא לא מודע למעשיו. גם אני לא יודע איך היית מתייחס אליו. מסור לידידיה את ביסיי מקרב לב.
[ליצירה]
בואו כולם! מהר!
שורו הביטו וראו איך "ילד רפה שכל וקטן מוחין" שכמוני היה לראשון שהצליח להוציא את הבחורצ'יק משלוותו המדומה!
חייכתני.
כבר אמרתי לך שאתה לא שווה את המילים?
סורי. אני חייב לעוף. יש לי בגרות עוד מעט.
אז....תאחל לי בהצלחה יפה, ותתנהג יפה עד שאחזור, אוקיי?
[ליצירה]
מוישיהו!
א. הזמן כוונתי, מאז שקראתיו ועד שהוברר לי, אוקי?
ב. עוד ישמע כן קשור, שהרי כתוב במשנה (אני מצטט):
"מעשה ברבי עקיבא שפגש את בנו של רבי יהושוע וראהו מצהל. שאל אותו רבי עקיבא: למה מצהל בני? ענה לו בנו של רבי יהושוע: משום שהיום יומולדת ולימי טו"ב הגעתי. מייד אמר לו רבי עקיבא: וואלה, חתונה! אמר לו: צעיר אני וקצת ערס, ענה לו רבי עקיבא: זהו שכבר נאמר בן שבע עשרה לחופה ובן שמונה עשרה למעשים טובים.
מיד נתרצה בנו של רבי יהושוע, הלך ונשא לו אשה, והם חיים בעושר ובאושר עד עצם היום הזה"
(קידושין, דף יא:)