[ליצירה]
זהו? מסיימים בית ספר?
:)
אני לא יודעת איפה למדת, ומה וכו', אבל מן הידוע הוא שהרבה יוצאים עם תחושה מרה בפה מהחינוך שהרביצו בהם. ויש גם סימנים כחולים לפעמים.
אני חושבת שהיופי בלצאת מהמסגרת, הוא לגלות סופסוף מה *אתה* שווה, ולחשוב פתאום מחשבות עצמאיות משלך, ולגלות דרכים שאולי נחסמו בפניך, כי הם לא התאימו ל"דרך" של המחנכים.
וזה שיעור גדול מאוד. לראשונה אנשים מקיימים ללא צביעות, בלי מי שיכריח אותם. וזה היתרון.
(אני מקווה, אגב, שכתבת על זה, אחרת כל התאוריה שלי יכולה ללכת לחפש ת'צמה במקום אחר..)
בכולופן, זה כתוב טוב מאוד. אהבתי.
ותצליח.
[ליצירה]
צחי יחמוד!
אל תתיחס לאוריאל הפלצן, הוא כנראה מקנא בך שאתה כזה כישרוני....
בסניף אתה הכי גבר ומרים דברים ומשמח את כולם!
היצירה הזאת היא הכי טובה שקראתי בצורה! (אפילו שזה היה גם בעלון...)
קיצור- תמשיך לכתוב לצורה כמו אח שלך... זה אדיר!
[ליצירה]
ספיחס?
כבר?
-----
אדם בא לעולם ושתי ידיו קפוצות כאוצֵר מטמון, ועוזב את העולם כשידיו פרושות כאומר: "לא נחלתי כלום מן העולם הזה".
משו כזה.
ויותר אין לי מה להגיד.
נו, אתה רגיל להשתתקויות שלי.
[ליצירה]
**
אני לא מאמין שקראתי הכל.
מה שבטוח, זה נודף ריח חריף של נצרות.
הדברים בכללם לוקים בחוסר ברירות וחוסר פירוט. הזויים במקצת. מרחפים אי שם בעולם המושגים.
ודרך אגב, אהבה בלי תנאי זה בולשיט.
זה נוצרי, זה אירופי, אותי זה מגעיל. זה נגמר בשנאת ישראל. זה נגמר בפיגוע הבא אצלנו באוטובוס.
אף אחד לא חושב שלקיים מצוות זה כדי לסמן וי. אני לא יודע איפה הבאת את זה. כל יהודי מאמין מבין שקיום מצוות זה דרך אמיתית לבניית אישיות ונפש, דרך שה' התווה לנו.
שוב, את זורקת מושגים לאוויר. הרבה מיסטיפיקציה, פחות מדי תוכן וזה מעצבן אותי.
[ליצירה]
מ-ז-ל טוב!!!
סימן טוב ומזל טוב, סימן טוב ומזל טוב!
עוד ישמע בהרי ייוווודה ווובחוצוות ירושליייים!!!!
(רגע, זה לא ממש קשור, הא?)
לקח זמן לקלוט ש: טו"ב זה 17.
[ליצירה]
התחלנו עם קללות?
הסכת טיפשון. אם גברת ויקי מוכנה להתחבק עם נשות האויב שלנו, אז בין אם עצם המאבק נכון ובין אם לאו, כל מה שיש לי לאחל לה זה בעעעעע אחד גדול.
ונסתפק ב-בעעעע.
נכון לפני איזה כמה זמן כל העיתונים צילמו איזה נער אחד שהאמא החד הורית שלו דוחפת אותו בכיסא גלגלים, כאילו מסכן כזה, לא יכול לזוז?
אז אמא שלי היום צילמה אותו, יושב ועומד לבד ואפילו רץ.
נכון מצחיק?
לא, זה עצוב.
[ליצירה]
הממ...
מאז היותי ילד עוררה בי המתמטיקה סלידה אינסנקטיבית. מטבע הדברים הסיפור גרם לפעולתם של נוגדנים מסויימים, בקטעים מסויימים ולפעמים אפילו לתחושה של סלידה ממש.
בסוף הם התמוססו כלא היו, הנוגדנים.
סיפור שגרם לי להרגיש שמחה עצובה כזו.
---
יש לי מחר מבחן במתמטיקה. הצילו.
[ליצירה]
מה פתאום!
המערה של רשב"י היתה אחלה מערה, עם נחל שוצץ לידה, וגם עץ חרובים! מה עשית ממנה? הרסת לרשב"י את המערה!
טוב, לפחות אני מסכים עם הסייגים שלך לפוליטיקה..