[ליצירה]
דוקא שושן יפיפה יכול לצמוח מבין החוחים, קוצים זה שלב, קוצים זה מחסום זמני, עד שיבוא זה שאת חליטי לתת לו לעבור את חומת התיל (דומני שכבר הגיע) ואז תוכלו לפרוח יחד.
[ליצירה]
בעניין הבית, הלוואי שהסיוט הזה יגמר ונעורר ולא יהיו לא טרקטורים שחורים, ולא דחפורים ירוקים-חומים, והילדים עוד יוסיפו לרדת במדרגות למשחק הרחוב כדרכם של ילדים בכל העולם, (גם עם זה על שפת החוף המערבי-דרומי של ארצינו).
שמחתי מאד לקרוא את שירך, הוא מפתיע, הוא חי.
תודה ושבת שלום.
[ליצירה]
תודה על התגובות
סופר, שני לבבות לא יכולים לשנוא, כי שינאה לענ"ד, זהו רגש אינדוידואלי שכל אחד חש בנפרד, אני יכול להזדהות\אם שנאה של משהו את האחר, אמת אני גם יכול להזדהות אם אהבה של משהו את האחר אך, באהבה שלא כמו בשנאה אני יכול גם לחלוק אותה עם משהו והיא תהיה אהבה המשותפת לנו אך, אי אפשר לשנוא בשיתוף, (אוף! לאיודע, אני לא מצליח להסביר ת'צמי ולהגיד משהו ברור, אך לא ברור לך בתחושה שאהבה זה משהו שעשים ביחד ושנאה זה בנפרד?
לי בכל אופן זה ברור ועל זה כתבתי.)
[ליצירה]
זה... ממש יפה
וכיף לקרוא את זה. באמת מתוק.
אבל אני חושב שעשית פה טריק, כדי שיקראו את זה, זה הרי לא על תשעה באב, אם עכשיו היה יום כיפור היית שם כותרת כמו "אשרי עין אשר ראתה... הלא למשמע אוזן דאבה נפשינו".
[ליצירה]
"הו מכסים!
קראה בלה בהתרגשות".
סתם, יצא לי בטעות, התכוונתי, הו מקסים.
ואני לא רוצה לקרוא תגובות אחרות לפני שאני מגיב כי זה פשוט יערער לי את החוויה.
לא ידעתי שאת לומדת ציור, אצל מורה.
זה פשוט סיפור יפה ואמיתי.
כל הכבוד לגברת שהייתה מוכנה לשמש לך מודל, אולי תוכלי להעלות לנו את הרישום לחזותי?
[ליצירה]
א ו . . .
העברת בי צמרמורת, קודם כל קשה לי נורא לראות כותרת כזאת, למרות שזה מתבקש ואת לא הראשונה שעשתה את האנלוגיה.
כתבת בחן ורגש רב, ממש מרטיט את נימי לבי, כמה שזה כואב.
איך, א י ך א פ ש ר ? ? ? ? ?
תגובות