[ליצירה]
לשרה בערוגה
אגרוף קפוץ הוא על כאב, אך אם הלב מספיק רך כדי לחוש את הכאב, בטוחני שיום יבוא והוא יחוש גם את החמלה והאהבה, הו אז היד תחזור ותפתח לאצבעות רכות וענוגות.
ואני משתתף לקריאה של עדי; "יהיה, יהיה טוב!, בע"ה.
[ליצירה]
כמו משה רע"ה, שגם הוא היה על סף יאוש, כשהקב"ה הציע לו (מנבכי מחשבתו שהרי ידע ה' מחשבות בנ"א), ובכל זאת מסר נפשו על עמ"י- "מחני נא מספרך אשר כתבת"!
גם את, זה כל כך מוכר הרצון הזה לזרוק הכל ופשוט לגלגל את עצמנו במורד אברים אברים, אך האמת נמצאת בכינוס העדרים, כך מוצאים תורה שלימה, כך מוצאים את האות שלנו, את התפקיד שלנו בימי חלדינו, יש לך אינטואיציה בריאה, קודם כל לאסוף את השנים, המעשים, הפירות שיצאו ממך, אך אל תתיאשי מזה להיפך, אני חושב שהיאוש נמצא בלהתגלגל בצוק.
זה מחול טוב, זה מחול מכנס, מנכס ובורר לך את הנכסים המעשיים, הרוחניים שצברת עד כה.
ישר כוחך!
[ליצירה]
ברוך ה'.
יפה מאד.
אהבתי את המעברים.
את הנגיעות והחיכוכים שנמצאים רק אצלך אך מאד אותנטיים, את הקיצוניות שיש (אך אינה מורגשת כביכול) בין ההתבודדות של ר' נחמן לבדידות של פינק פלויד והכי אהבתי איך כל זה מתנקז בסוף לצעקה שלך בערב שבת שהכל ירגע וישלים אחד עם השני וירגע. (כך לפחות אני הבנתי בקריאה ראשונית).
בקיצור- ברוך ה', ברוך הבמדיל אותנו מהביבולים, מזל שיש שבת לנוח מכל המורכבות שבמציאות שבת שלום שמשלימה את הכל ומוצאת מקום לכל בתוכה במידותיו שלו.
[ליצירה]
מה לא ברור?
החוזק הוא שהגברת ליאורה, שתח', לא ריססה את הנמלים שאכלו את הפרפר שלה, כי היא מכבדת את עולם הטבע ותפקודו הסדיר, גם אם הוא בחר לתפקד במסדרון ביתה. צל"ש על זה!
אגב, זה שיר יפה מאד; יפה המבט, הצומת לב אל הפרפר הזה. (בקשר לצבע ולאורך חייו, את בטוחה שזה היה פרפר ולא עש? שכן עשים הם בדר"כ חומים. את יכולה להבחין בינהם גם על פי המחושים, של הפרפר- חלקים וזעירים, ואילו לעש- מברשות עבות.)
אגב אני מזמין אותך לקרוא את יצירתי גם היא בשם 'פרפר', מבט שונה על חרק מופלא זה, ומה שהוא מסמל עבורינו, אני מקווה שתהני.
(תגיבי, טוב?)
ושבת שלום
תגובות