ביום בו הבנתי
שלא אוכל לתקן את העולם,
השמים לא נפלו
הקירות לא רעדו
האדמה לא נסדקה
ובליבי אין מועקה.
ביום בו הבנתי
שלא אוכל לתקן את העולם,
החלטתי לתקן את עצמי.
הלוואי וירבו כמוך בישראל אולי יהיה עתיד טוב יותר!!
רק אני לא ממש מסכימה איתך שאין לך שום תיסכול על כך שאינך יכולה לתקן את העולם אני מרגישה כך
בידידות:
אופטימית עדיין
[ליצירה]
אהההההההה
הלוואי וירבו כמוך בישראל אולי יהיה עתיד טוב יותר!!
רק אני לא ממש מסכימה איתך שאין לך שום תיסכול על כך שאינך יכולה לתקן את העולם אני מרגישה כך
בידידות:
אופטימית עדיין
[ליצירה]
-
חבל על השחצנות שלך, שאינה אופינית לאתר או בכלל, ואינה במקום במקרה שלך (לפחות לעומת רמת כתיבה של אחרים פה, לדוגמא). ותלמד לקבל ביקורת בונה, ביחוד כשהיא נכונה.
[ליצירה]
.
תודה על שעור ההסטוריה והתרבות הקצר. מוזר שאנחנו (טוב, אני. לא נכליל) נולדים, גדלים וחיים במזרח התיכון אבל לא ממש מכירים אותו.
אם כי, מצד שני, רוכשים חלק מהמידע בצורה חווייתית וכואבת.
[ליצירה]
.
טוב, כמה דברים:
א. לא הבנתי מה הקשר של הממותה לסיפור.
ב. מה יש לך מחצילים? איכסה.
ג. אני חושב שהמשפט : "אני קקטוס מוטנטי רשע" הוא אחד מהמשפטים הגדולים ביותר בתולדות ספרות האינטרנט העברית.
ד. גיליתי טעות בסיפור: לפידל קסטרו אין חזיר מחמד, יש לו שפן פלאים.
ה. הסוף צפוי מדי. כמו כן, הסיפור קצר מדי, יש מקום לעוד כמה פרקים.
[ליצירה]
חמוד? הגדרה מוזרה..
(אתיחס אל הבעל השני בסיפור, כי הראשון הוא הבעל ה'רע' היותר מובן מאליו): עצוב ואמיתי. אני מקווה שאלו לא החיים של יותר מדי אנשים ונשים. אך אני חושש שכן, ברמה כזאת או אחרת - השגרע.
אוף עם המציאות המעצבנת הזאת!
וזה כתוב מעולה, ביחוד כשנקודת המבט מוצגת ע"י כותב ולא כותבת.
תגובות