חזינו בקשת
ואחזה בנו בקסמיה
ושמחנו ונצבענו באור
***
רק את עוד חזית מולך
קשתו של הצייד
ובהית לאורו של יום
רק בצבע האדום.
------
מהימים במדים...
נגה נגה
-
לא כזה מעניין
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כמו שאמרה היא אבל ממש. (הזכיר לי קשר שקצה ממנו מתואר ב"מכתב שלא אשלח לך", את מוזמנת לעיין). [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ביותר אווירה של טיילת תל אביב בלילה מיוזע ויגע במיוחד. אקזיסטנציאליזם צרוף. [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק איזו הפתעה נעימה, לא סיפרת לי שכתבת עוד משהו. הווי תחבורתי אוניברסלי. כמה כאלה יש, ככה תמיד מרגש.. עם פסקול קובלנצי מנצח, מוגש קריר מזגני לסוף הקיץ. [ליצירה]
- [ליצירה] . היי, גם אני. מאלף . (מהלב). [ליצירה]
- [ליצירה] לויקינג שלא ידע מה זה חורף היי, עשית לי פלאשבקים לטיול הסקנדינבי שלי. כל המקומות, ההיסטוריות. מאיפה לך זה? ויקינג נסתר... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו - שיר יפהפה שיר יפהפה, אפתח ואומר. אולי הייתי משנה משהו במבנה, לטובת סדר העונות, יתכן שהבית השני צריך לפתוח, אבל נכון הוא שאם כך יש לתת הקדמה אליו לפני שנכנסים לנפשך, לדמך ולנחיריך. [ליצירה]
- [ליצירה] אה ולגבי התכתבות עם שירים ועם תגובתי - אני מפנה לשירו של יוסי אלפנט "איך כש.." [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מעולה בנוי טוב נוגע ומרגש. ומסכימה עם יהודית מילה במילה. ההנאה הצרופה משירה היא כשמשתחררים מהדחף הזה של להבין הכל ומנסים ליהנות גם מהאווירה, מהמבנה ומהמצלול. (ובמילהאחת - מה"צורה") [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה איך אחרי כל מה שנאמר פה בשבחי היצירה הזו, (שלא די לה גם בעוד קבוצת מספרים אי רציונליים של שבחים כולל האינטרבלים שביניהם - אם הבנתי נכון או שרק סמטכתי מלשון סמטוכה את ההסבר) עוד נשארה לי אבחנה שעוד לא נאמרה: שימו לב איך היצירה הזו הגיעה בסך הכל עד אמצע טבלת היצירות החדשות, וכבר מספר כל כך גבוה של תגובות. כנראה שבכל זאת יש לנו, פשוטי המחשבה (מדברת בשם עצמי בלבד), חיישנים לזהות גאונות ולהגיע אליה בזמן. כל זאת לפני שהיא צוללת אל תהום הנשייה של יצירות צורה האבודות, שאגב איך עוד אף אחד לא כתב עליה עדיין.. יש מועמד לדעתי ובכל מקרה חתלתולי - שיחקת אותה שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] לאור התגובות ליצירה זו ול"כיסויים" של מיגה שנשלתה מן האוב בעקבותיה, הריני להמליץ לכם על יצירה נוספת המבטאת רעיונות דומים, או לפחות מבוססת על תחושות ראשוניות דומות. היא לוקחת זאת לכיוונים קצת נוירוטיים ואולי אף לסבו-אירוטיים בפרשנות. אמנם שום דבר שהגרעין הקשה של אנשי צורה לא יוכל לשאת, ובכל זאת, שלא תגידו שלא אמרתי קודם. ועוד גילוי נאות למגיבה יש קשר אישי עם הכותבת. שם הסיפור הוא: מירוניבה של שהרה בלאו. תמצאו אותו ב- bananot.co.il [ליצירה]
תגובות