גונבת איתך עוד כמה דקות של אושר.
זה מה שהלו"ז שלך והמצפון שלי (ולהפך)
מכתיבים לנו.
גונבת ממך עוד כמה דקות. אושר.
אולי אתאשר בעצמי.
את אשר נגנב יש להשיב.
[ליצירה]
תגובה
איך אחרי כל מה שנאמר פה בשבחי היצירה הזו, (שלא די לה גם בעוד קבוצת מספרים אי רציונליים של שבחים כולל האינטרבלים שביניהם - אם הבנתי נכון או שרק סמטכתי מלשון סמטוכה את ההסבר) עוד נשארה לי אבחנה שעוד לא נאמרה:
שימו לב איך היצירה הזו הגיעה בסך הכל עד אמצע טבלת היצירות החדשות, וכבר מספר כל כך גבוה של תגובות. כנראה שבכל זאת יש לנו, פשוטי המחשבה (מדברת בשם עצמי בלבד), חיישנים לזהות גאונות ולהגיע אליה בזמן. כל זאת לפני שהיא צוללת אל תהום הנשייה של יצירות צורה האבודות, שאגב איך עוד אף אחד לא כתב עליה עדיין.. יש מועמד לדעתי
ובכל מקרה חתלתולי - שיחקת אותה שוב.
[ליצירה]
סתם כך נתקלתי
והתלהבתי קשות. הדאבל מינינג ממשיך גם כשהקטע מסתיים. ומעורר מחשבה ותהיות. אישיות כמובן. לדעתי ביחס לכתיבה בגוף נשי - היה כאן ניסיון הרחקה, בגלל הדמיון האוטוביוגרפי. האין זאת?
[ליצירה]
ילד טוב ירושלים
הגעתי לכאן מן הנתיבים, לפי התאריך וכמות התגובות, ממש בוששתי. כמו גם הגאולה, שלא כמו הזעם.
רוצה גם לתת הפנייה ליצירה בהשראת העיר, קרוב יותר לכניסה והיציאה ממנה.
[ליצירה]
פששש
אכן יצירה יצירה.
והערה כללית: זו יצירה מדהימה שלישית ברצף שאני קוראת היום. אשרינו שהרמה פה שבה לעלות. אפשר למסור למנחם-באבא שהוא יכול לעשות שאנטי שאנטי בהודו בלי לדאוג לבייבי שלו.
[ליצירה]
כל הכבוד
ארז, איך אתה עושה את זה?
משרה כאן הרבה סימפטיה, אמפתיה ורוך, דווקא עם תכנים כשלך, דווקא באתר כזה, דווקא בשעה שבו אנשים כמוך, לכאורה כמוך, עושים כל שלאיל ידם לזרוע הרס ולשחת, להשריש הנגע. אתה במקום זה רק נוגע.
תגובות