בבוא היום,
עד רדת ליל,
כמעט בין ערב וערבָּיים,
עד רדת נשמה לשאול,
עד בוא גואל.
בין אשמדאי לערְבִיִים,
בין אור יהל לזפת משחירה,
תנוח נשמתי ותסובב אין קץ,
זה הוא עונשה...
נשמת מרה...
[ליצירה]
מדהים
השיר, המקצב החרוז!
איך לקחת רעיום כל כך נעלה כנחירה, והפכת אותו בהינף קולמוס לנחלת כל.
נחירת האף - בו מצויה נשמתו של אדם, הפכה כמעט לנשמת האומה כולה.
והשילוב המדהים של "נחרי, נעמה, נחרי, נערה" - גם נוחרת - גם נוערת. מדהים! מדהים! ותפתח האתון...
המשך לנחור ידידי, כי נחירותיך כזהב הירוק שבתוככי האף...
:))))
[ליצירה]
לא באתי לתאר את עולם
החסידות היפה.
באתי לתאר דברים שלצערי רואים היום. דברים מהחיים. אולי במקרה זה "נחת" על עולם החסידות, אבל בשום פנים לא בא לשייך את כולם ל"חסרונות" שעלו מהסיפור.
ודרך אגב, רובו באמת נכתב "מבפנים", ולא, איני חסיד.
[ליצירה]
שמוליק שמוליק
נוחר, ישן - עלמנו
על חורבות העוויתות והאיוולת,
עֶלֶם חדש כבר לא יקום.
מתפעל מנטיית פעליו - כמו חרב
אבדון,
הניף, היכה,
ביונקי שדיים שלא חטאו.
יוצא לקרב העלם!
לחמו כחוקן - איחסה!
לא שוקט הוא
בעצירותו-
על שמרי האדישות, לסבל ומצוקה.
שמש ההתחדשות והתקווה
תאיר - אולי אותו תקרע!
ואז,
הפתח יפתח -
פתחה של תקופה חדשה!
שמואל - דחילק - צא מזה.
תגובות