ולפעמים זה גם ממש מסובך להגיע אל הדרך שאמורה לפתור את כל ההסתבכויות.
עושים רונדלים ומבזבזים את הזמן כדי למצוא את הכניסה אל הכביש שאמור לחסוך את הזמן היקר שלא יתבזבז...
אבל אני לא נוהג, חס ושלום!
פשוט הנסיעה הזו בכביש 57 או 59 היתה כזו ארוכה ולא נגמרת, והקטע הזה, שהוא חלק משיר, נכתב כאנטיתזה לקטע שכתבתי בשלב מוקםד יותר בנסיעה, על זרימתה בכביש 2.
ובימינו אנו, פונים מכביש 70 מזרחה, המון מזרחה, ומכביש 66 מערבה, המון מערבה, עד מחלף עירון, ובדרך תוהים למה אילנה דיין פוחדת לנסוע שם.
רן,
אחד שאוהב את כביש 6,
וששמח שגרם לחיוכים.
לא, אני בכלל לא נוהג!
לא לומד נהיגה, לא זקוק לרישיון עכשיו.
יש קטע נעים בכביש אחת, שהמנורות נראות כמו מסלול של רכבת הרים, בעלייתן וירידתן עם תוואי הכביש מעלה ומטה.
דווקא תהיתי פעם כמה עלתה כל מנורה בכביש 6.
[ליצירה]
ולפעמים זה גם ממש מסובך להגיע אל הדרך שאמורה לפתור את כל ההסתבכויות.
עושים רונדלים ומבזבזים את הזמן כדי למצוא את הכניסה אל הכביש שאמור לחסוך את הזמן היקר שלא יתבזבז...
[ליצירה]
---
אבל אני לא נוהג, חס ושלום!
פשוט הנסיעה הזו בכביש 57 או 59 היתה כזו ארוכה ולא נגמרת, והקטע הזה, שהוא חלק משיר, נכתב כאנטיתזה לקטע שכתבתי בשלב מוקםד יותר בנסיעה, על זרימתה בכביש 2.
ובימינו אנו, פונים מכביש 70 מזרחה, המון מזרחה, ומכביש 66 מערבה, המון מערבה, עד מחלף עירון, ובדרך תוהים למה אילנה דיין פוחדת לנסוע שם.
רן,
אחד שאוהב את כביש 6,
וששמח שגרם לחיוכים.
[ליצירה]
---
לא, אני בכלל לא נוהג!
לא לומד נהיגה, לא זקוק לרישיון עכשיו.
יש קטע נעים בכביש אחת, שהמנורות נראות כמו מסלול של רכבת הרים, בעלייתן וירידתן עם תוואי הכביש מעלה ומטה.
דווקא תהיתי פעם כמה עלתה כל מנורה בכביש 6.
[ליצירה]
---
שמואל יקר.
באמת שאין לי משהו אישי נגדך, ואני ממש לא רוצה לעצבן אותך.
רק שמאוד מאוד מאוד מאוד חורה לי ומפריע לי שאתה משווה בשירך, ואפילו בצורה מתוחכת ככל שתהיה, את המדינה הקדושה שלנו, המדינה ששנינו גדלנו בה וחיים בה וחבים לה המון, ראשית צמיחת גאולתנו, לבית-בושת.
מדינה היא כמו דף חלק, ואתה מכניס בה את התוכן. אם המצב דפוק והממשלה של היום מושחתת, ויש עוני ופיגועים ושנאת חינם והכל רע רע רע עד אין קץ,
זה לא אומר שהמדינה דפוקה.
וככה, בשירים שמשווים אותה לבית-בושת, לא נשפר אותה.
[ליצירה]
---
ה'תכסי גם את המרפק' הפך את הצניעות למין מוסכמה חברתית, חיצונית, שמשטיחה רצונות אחרים. העיקר ליידי, שתשבי בצד ותהיי צנועה.
ההכנסה של המרפק פוגעת, לדעתי, באמירה של המונולוג.
מי זה בעלה של הרב נעמי שפירא?
מסופר על הבעל שם-טוב שהקפיד להתפלל במקום שבו התפללו גם נשים. מנגד, על הגר"א מסופר שכשנשארו אבנים לאחר בנייית בית-הכנסת, הורה לסתום באמצעותן את עזרת נשים. מותר לבחור את הגישה הנראית לנו, ודי ברור מה היא..
טל רעות - ופעם לגברים לא היה המוסר הטבעי הזה, ולכן היו צריכים את הלימוד? הלימוד מהווה רק צורך פונקציונאלי למען עידון?
ביום-כיפור בפתח תקווה הבנות רקדו, אם אני זוכר טוב. גם בפולין, בטמפל.
התפללנו גם מנחה באותו חדר עם בנות אולפנא, הבנים מקדימה והבנות מאחורי התיבה (זה היה בשעת הדחק).
נשים אכן היו די בורות, נראה לי, במציאות שלא איפשרה להן להתפתל ולא היו בה כלים שנועדו להקל על החיים של עקרת-הבית. היה שיעבוד גדול מאוד לבית.
יאיר - אם היא דמות תורנית היא לא צריכה תואר להתהדר בו? מה האמירה הזו בדיוק? מהיכן היא נובעת?
אישית - אני לא אוהב היפרדות של נשים ממעמד התפילה והקמת מעמד שכולו על טהרת הנשיות.
[ליצירה]
לדעתי, (בתגובה שלך לתגובה שלי)
בן-אדם צריך לעשות את הבחירות שמתאימות לו.
כרגע, כמו שנראה לי בעיניים של שביעיסט, אני לא אלך לישיבה שבה הגמרא תופסת מקום לימוד עיקרי. אולי אני אלך לרחובות. ולמה - כי אני לא מתחבר לזה ולא רוצה ללמוד את זה, ואני לא אעשה בחירה שאני לא שלם איתה.
(ייתכן מאוד שזה ישתנה, ייתכן גם שלא, זאת לא הנקודה)
הוא עשה בחירה שכרגע לא מתאימה לו (יכול להיות שבעתיד ילמד שאם הוא חיבר את עצמו למסגרת, האידיאל הוא לא לחרוג ממנה), ולדעתי, כמו שזה נראה, הוא טעה. כי יש דברים שהוא יתחבר אליהם יותר.
לעניות-דעתי, אם נאמר הוא היה מנגן בלילה בשדה במקום לישון, או מוותר על משהו רשות (השתתפות בהרצאה של רב על דיני ממונות, לדוגמה) כדי לנגן, אפשר היה לומר שהוא השכיל להבין את הדרך.
[ליצירה]
--
מסופר על נחמה לייבוביץ' ז"ל, שפעם הוזמנה להרצות בבית-כנסת, והיתה בו מחיצה בין גברים לנשים. כשקמה להרצות עשתה זאת בעזרת הנשים, על אף בקשת הגברים שתבוא להרצות בעזרתם.
וכך הרגישו הגברים כנשים.
נחדמות התחושות שבקטע, את הסיום הנובע מציניות לא אהבתי, ונזכרתי מעט בהתאלמות של רעיה:
http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=6073&code=50
תגובות