החיים זורמים לי בקצב מהיר
לא עוצרים, גלים ששוצפים
וכיוון שאיני אדם כה זהיר
עמוסים הם לרוב ומאוד מעייפים
לו רק היה אגם קטן של לא-זמן,
מקום שאינו מקום בו אוכל להפיס רגלי
הייתי הולך וטובל בו ברוגע
אחר-כך חוזר אל זרם חיי.
[ליצירה]
לא הייתי בירושלים כבר שלוש שנים
(לבושתי)
וכל דבר כזה מרטיט לי את הלב.
במיוחד אם הוא כל-כך נחמד.
(אהבתי את הדימוי של לראות בלי עיניים. לראות לעומק את מה שנראה כשחור בגלל מוגבלות העיניים ולא בגלל שהוא באמת ככה. מתחבר לזה.)
[ליצירה]
---
אך בסוף אתה נשאר
כי זה המקום שלך
אחרי הגלים בים, המלטפים, המבקשים,
אחרי מעלה ההר, הלוקח, הפורח,
אחרי המקום הסודי הזה שנמצא מעבר לאופק,
שבכולם הייתי ואל כולם ברחתי,
חוזרים.
=====
הרעיון הזה חסר.
[ליצירה]
--
אז מה התהליך שעובר על הדובר בשיר?
הוא נע מחוסר הסכמה לתופעה להבנה שהתופעה היא אהבה, ואולי חזרה בו מעמדותיו הקודמות (ה'עדיין') מרמז על כך.
ייתכן שכוונת המחבר לא היתה לדבר על הומוסקסואליות, אבל הדבר נראה באופן מאוד ברור. עכשיו, באמת יכול להיות שהיתה שם אהבה, אף-אחד לא אומר שלא -
אבל זה אסור.
ובתהליך הזה, שנע מחוסר הסכמה להבנה, אין שום-דבר טוב, אין שום-דבר מפרה. טעות גדולה.
וילדה בין זמנים, הדחייה של ההומוסקוסאליות לא נובעת מסיבות אגואיסטיות (זה מגעיל) אלא מציווי תורני. גם שחיטה זה דבר מגעיל.
[ליצירה]
---
ממש ממש אהבתי וצחקתי, וניסיתי להגיב אתמול אבל סירב להגיד. מזדהה לפעמים. השקר הזה, בהתנהגות מול רבים שאינם מכירים אותנו.
:)
---
רק הססאמממק הזה שחייב להיעלם.
תגובות