[ליצירה]
אני חובב אגוזים באופן כללי (הממ... קשיו...), והשיר העלה בי את התמיהה: האם את יודעת שאסור לאכול אגוזים בראש השנה כי אגוז = חטא בגימטריא?
מעניין אם זה ישפוך אור או רק ירוקן חושך...
המשך חג נעים ושמח.
[ליצירה]
יפה ונעים לקריאה
זה לא ציון, זאת חוות דעתי:) אם בנוסף לתמונות היפות את כותבת, זה יפה מאוד, אם את כותבת פרוזה, זה מצויין :) אנחנו בונים עכשיו נבחרת אולימפית של כותבי פרוזה, תתקבלי בשמחה:)
[ליצירה]
הצלחת בכשרון לצרור מלים, לתחושת הכאב
כי העפר כיסה.
[ליצירה]
[ליצירה]
חן עגום (ומובן...)
כמעט תמיד יש את הבעיה. הפער בין הבנתם של הגורמים החיצוניים לבין הביטוי הפנימי שמתעטף לעתים במסכת מילים צפופה מדי.
הואיל והמילה כמעט באה למעט (כמעט תמיד), הרי שבשירך
המילים מכסות כמו הינומה- רק נותנות צבע אחר, קצת חיוור.
מה שלי היה סתום היה הנושא/המושא לשיר (חוץ ממך כמובן...), אבל אולי זה מה שמוסיף לחן העגום של השיר.
[ליצירה]
קודם כל זהו שיר יפה
בהתחלה כשקראתי על האש בלבך חשבתי על הסנה שאינו אוכל. אחר כך קראתי שוב וממש נהנתי איך שהשתמשת במים שבאים לאש, הם רוטחים, כמה גאוני.
אבל למה דוקא ההתנכרות מראה אהבה?
ההתנכרות, מה היא עושה? היא מכבה?
בנוסף הייתי משייפת פה את וו החיבור ב- ואם, משנה את ה- הו ל- או, ואז זה יהיה מושלם.
חלמונית
[ליצירה]
השיר הזה הוא כמו טיול בהרי ירושלים.
ואמונה - לקטלב יש פרחים קטנים קטנים עם צורה של פעמונים. מה שכיף בהם שנענוע קל של הענף גורם לפרחים להתנתק ולנשור כך שנוצר גשם של פרחים ושובל בצבע קרם נמתח תחת העצים.
[ליצירה]
לי זה נראה יותר כמו ליבלוב ולא כמו שלכת.....
(תקני אותי אם אני טועה)
בלבלוב ובפריחה יש את אותם צבעים בגלל ה"קרטונואידים" המצויים בעלה שהם אלה שגורמים לצבע האדמדם בליבלוב ובשלכת. הם אלו שנוצרים ראשונים בעלה צעיר והם האחרונים להתפרק ממנו לפני שלכת.
אלו היו 60 שניות....
: )
[ליצירה]
חביב,
היו לי פעם משקפי שמש שאח של חברה שלי מצא הביא לה והממנה הם התגלגלו אלי, הם שמשו אותי הייטב עד שהתיישבתי עליהם. (למעשה יש לי אוספ סיפורים מהחיים על אבידות ומציאות בתור מאבדת פטאלוגית, והמציאות הזאת עולה על כל דמיון)
וכמו תמיד - מה שצריך לקרות קורה בסופו של דבר,
משקפי שמש הולכות לאיבוד וגם אנשים מתים.
[ליצירה]
זה הזכיר לי (וסלח לי על הציניות) קטע ממערכון של הגשש החיוור:
"תהיה גבר... תהיה סמרטוט.... תהיה גבר.... תשפיל את עצמך"
(גשש מפורש)
אין רע בבכי,
הוא כמו הגשם שיורד כשנשבר חמסין,
הוא מצחצח את הנשמה ואת הנשימה.
לפעמים כשכבר לא יכולים לשאת צריך לשפוך,
להתרוקן כדי לרחף בתום ההיטהרות.
אבל אני מזדהה איתך בהרגשה של החוסר רצון לבכות, כשאנחנו בוכים אנחנו נראים חלשים בעיני עצמנו, חלשים כי יש לנו רגשות, ולמי שיש רגשות יש יכולת לאהוב אך גם להיפגע, זוהי תופעת הלואי של הרגש.