[ליצירה]
פססס...
ניתן להשתמש בשרותיך?
אני בדיוק תוהה מה לעשות עם הקופאיות האיטיות בסופר, שככל שהן רואות שיש יותר אנשים בתור אז הן עובדות יותר לאט. הדבר הכי מעצבן בכל העסק זה המבצעים, לאחר שעמדת שעה בטור ושמעת את כל הפרוט כבר יותר מדי פעמים עד שאתה יכול להחליף את הקופאית אתה מגיע לסוף החשבון והיא ממש נהנת לפרט בקול שיכול להוציא פילים משלוותם, את רוצה: 2 פסטות במחיר אחד, חסה רקובה בשקל, כרטיס כניסה לתערוכת הפקקים הבינלאומית בחצי מחיר...... ועד כל מני דברים בלתי נצרכים בעליל. זה סוג של שטף דיבור טרנסי שבלתי ניתן לעצור, אפילו מבטי העיניים של דיירי התור המתארך לא יפסיקו את המנגינה הזאת.
חוצמיזה.... זה הזוי וזה כתוב נהדר.
[ליצירה]
לא יודעת בדיוק איך להגיב, באילו מילים לתאר את ההתרשמות שלי. אז אסתפק בכך: הקטע כתוב היטב, הוא מצליח להעביר את האויר והאווירה מאותו רגע של חורבן.
[ליצירה]
[ליצירה]
כשקראתיך לראשונה
לא הוצב בפתח תמרור
"סכנה התמכרות למילים"
[ליצירה]
לדעתי-
שיר טוב, השימוש שלך בעולם הפירות נעם לחיכי.
בתגובה לכל המגיבים העתיקים- לא נראה כי מדובר פה בשיר הזוי או בדיחה משעשעת. יש פה שימוש טוב בהשאלה של אהבת אוכל לאהבה עמוקה יותר, רק נשאר לשאול: דיג אוהב דגים?
וכמו שאומרים- "אם נגמר אין דבר
מחר נקנה עוד אבוקדו."
[ליצירה]
בערה פנימית
לדעתי זה מעבר לבוער, זוהי בערה פנימית (ככה נראת הבטן שלי כשאני בוערת מבפנים.)
הכל עיגולים עיגולים שנשרפים ומתפוגגים, בועות שמתפוגגות לאיטן ולפתע למטה בפינה השמאלית ישנו מלבן מוזר.... מצטערת אבל לא הבנתי את המשמעות שלו (בהנחה שהיא בכלל קיימת) האם ממנו הכל נובע?
שיהיה חודש טוב!
תגובות