[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
בקשר ליצירה - חזקה וטובה. הייתי מקוה שאכן הנהג מרגיש כך, כי זו יכולה להיות תחילת החזרה שלו בתשובה.
רם - לא הצלחתי לקלוט אם אתה צוחק או לא. אתה באמת מרחם על משפחתו של המחבל שרצח את השכנה שלי, כי הרסו להם את הבית?!
מדהים עד כמה המח האנושי יכול להיות מעוות.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
המשוררות המצחיקות - התשובה לשאלה בקשר ל'בס"ד' נכתבה על ידכן בשתי השורות האחרונות של תגובתכן. זו הכרה בכך שה' הוא יוצר הכל, הכל תלוי בעזרתו, וזו גם מין בקשה (לדעתי) שימשיך לעזור לנו. (אפשר גם לכתוב המון דברים בעלי משמעות דומה, אם נמאס מהשגרה...: ב"ה, לק"י [=לישועתך קויתי ה'] וכל דבר שאת יותר מזדהה אתו!
[ליצירה]
אהבתי מ א ד!
איזו עדינות... אני גם אוהבת את ההבעה.
זה ממש ממש מזכיר ציורים של אבי כ"ץ. עייני בספר "חלומו של מולה" של מינה איתן, ותגלי הרבה דמיון.