[ליצירה]
הראי"ה באגרות באגרת תת"ב כותב לרב צבי יהודה על הסכנות בלהיות צמחוני- ביניהם העלאת חשיבות חיות על פני בני-אדם דבר שנראה לאחרונה יותר מדי ע"י הארגונים הירוקים למיניהם שמצידם אנשים ימותו רק של יפגעו בעכביש החולות החי בנבחי הסלע בסתר המדרגה.
[ליצירה]
יפה ביותר...
אהבתי את ההפיכה במחשבה שהכנסת פה... איך שקופצים ממה שחשבת בהתחלה למשהו שונה.
קשה לעבור דירה לפעמים. במיוחד כשזה אחרי יותר משנה...
הדס- שי?
[ליצירה]
מטריד או מעודד?
זה שכל כך קל לכתוב שיר זה גם מטריד - כי אנשים שקוראים בד"כ מעדיפים להאמין שמישהו התאמץ בשבילם, וגם מעודד - אפשר להראות את השיר הזה לאנשים שנדמה להם שהם לא יודעים לכתוב, ואולי 'לגלות' אמנים חדשים.
לגבי השיר עצמו - באופן די צפוי בחרת את הכותרות שיגרמו לשיר להישמע עצוב ומהורהר, ככה לא צריך להתאמץ לחבר את השורות למשפטים עם משמעות כלשהי - מספיק ליצור 'אווירה'.
רעיון חביב, ביצוע מוצלח, קורא תמים לא יצליח להבין מה הבדיחה פה.
[ליצירה]
יפהפה!
בכלל לא קל לגלות את העוצמה ועושר שיש במלה פשוטה וזמינה, למרות שזה נראה לנו קל כאשר אנחנו מקבלים את זה על המגש.
דוקא החזרות הקצובות משוררות את הדברים, שבלי החזרות מתחברים לטקסט מז'אנר אחר.
אהבתי.
[ליצירה]
גם אני שאלתי את עצמי הרבה פעמים, מה לך העבודה הזו. תשובה אחת ויחידה לי - הבחור ש"י מעמיד בפנינו פיתויים שקשה לעמוד בהם. משום מה, ובאופן בכלל לא מוסבר, אף פעם אני לא מתעצלת לקרוא את המאנטרות הנצחיות והמעצבנות האלה. הלוואי על כל כותב.
[ליצירה]
[ליצירה]
לא הבנתי מי כתב את זה, אבל הוא צריך להיות מישהו מאד מיוחד. אכן לא סתם.
[ליצירה]
ובליל שבת, כשדודי הולך לקראת כלה
חופת קטיפה שחורה אט אט נפרשת על האילנות
וחרוזים שזורים בה למכביר.
בדומיית קדושה הצרצרים אומרים תפילה
ושליח הציבור חוזר על תפילתם
מילה-מילה, ואין בָן שכולה
וכל מילה חרוז, וכל חרוז כנף רננים
יסק שמיים, לחופה ישק
שם יד נעלמה אותו אוספת, שוזרת
אל ריבואות הכוכבים שבחופה.
ובהתקדש הבית על לחם ועל יין
מחרוזת-עד ממעל משתשלת
כגל זהוב בינינו מחוללת
גונזת זיק של אור בכל גביע, בכל עין
ועטרה של חרוזים לכל ראש קושרת.
[ליצירה]
החרוזים דווקא בסדר.
בעניין ההוקעה, אין בעיה, רק צריך להציב קודם עמוד קלון. נקשור כולנו את עצמנו אליו בשלשלאות, למה רק המנהיגים? כל ישראל ערבים זה לזה.
הבעיה זה כמה בני דודים שחושבים אחרת. אם רק לא היו מתים מפחד לפתוח את הפה. הגיע הזמן ללמד גם אותם כמה אנחנו גרועים.
הוא שנאמר - עלינו להיות אור לגויים. כי מציון תצא תורה. עם הספר. מהרסייך... סליחה.