[ליצירה]
מר שמואל ירושלמי יקר,
צר לי לאכזב אותך מר ירושלמי יקר אך השקפותיך לוקות בפרובינציאליות שכוחת אל אשר עברה זה מכבר מן העולם. בחיים, מר ירושלמי, יש לבצע דיפרנציאציה בין חלומות למציאות. שיגיונותיך אינם מועלים, גם לא לעצמך. הדיסוציאציה שאתה מבצע בין השקפותיך להגיון אנושי רק תדרדר אותך באופן דוגמאטי אל תהום הנשיה.
תמיד ניתן לצאת באופנסיביה כנגד המתנחלים.
הנון-קונפורמיזם שלך מתבטא במשפטים כגון "למען שהרב יגמר", הרעב אינו תופעה וקיים רק אצל בטלנים-אלטרואיסטים הקיימים, לצערי, בעם. זהו עונשם של אוכלי אמברוסיה משמינים.
די לך, רב לך באנכרוניסטיות. כלל אנטריורי הוא בחיים, אל לך לבצע אנטגוניזם אל מול ההגיון.
רפואה שלמה לך.
[ליצירה]
התחלנו עם קללות?
הסכת טיפשון. אם גברת ויקי מוכנה להתחבק עם נשות האויב שלנו, אז בין אם עצם המאבק נכון ובין אם לאו, כל מה שיש לי לאחל לה זה בעעעעע אחד גדול.
ונסתפק ב-בעעעע.
נכון לפני איזה כמה זמן כל העיתונים צילמו איזה נער אחד שהאמא החד הורית שלו דוחפת אותו בכיסא גלגלים, כאילו מסכן כזה, לא יכול לזוז?
אז אמא שלי היום צילמה אותו, יושב ועומד לבד ואפילו רץ.
נכון מצחיק?
לא, זה עצוב.
[ליצירה]
רו,
אולי אני לא בקיא יותר מדי, אבל לא זכור לי שבפרשות בתוכחה מדובר על משהו אחר חוץ מענישה ע"י ה'. כמו שאמרתי, ענישה ע"י הקב"ה, לדעתי, מגיעה רק מאהבה.
אז לשאלתך, כן, גם בפרשות התוכחה ה' אוהב אותנו. ולכן, זה לא אקטואלי לדיון, האם אנחנו בשלב הזה בכלל.
בקשר למה שמישי אמרה לך, זה נכון. אבל השריית שכינה בעמ"י לא חופפת לאהבת ה' אותנו.
אני לויודע למה הבאת לה את המשל של המלך והכסף. אני לא מרגיש שה' אוהב אותי כמו כסף. יש מספיק המשלות שה' אוהב אותנו כמו בניו.
וסתם ככה, ההבנה שה' אוהב אותנו כמו בנים, היא לא רק הבנה שמחייבת מצידו של ה'. נראה לי שמי שמבין את זה באמת, מרגיש מחוייב בעיקר מצידו. כמו בן שמרגיש רע כשהוא מועל באמון של אבא...
בקשר לשמחה שלי, זה פשוט עובדה. אני מרגיש שה' אוהב אותי, אבל זה עדיין לא הופך לי את החיים לשמחים. לפעמים הם עצובים. מאוד אפילו. אבל עזבי, השמחה שלי היא דיון בפני עצמו. והוא לא שייך לכאן.
בקיצור, אם זה מה שעומד בדרכך לשמחה, אז לכי תתייעצי אם מישהו יותר חכם ממני. דרכך כבר די מפולסת, צריך מישהו שיראה לך אותה.
האו.
תגובות