[ליצירה]
איזו כתיבה רגישה ואצילה צררת על ממזי בשיר.
מוזר כמה מלים יכולות להלך קסם גם על כאב.
ילד, תודה שהעלית את זיכרו הברוך, המזכיר לי את 'רחל':
"הנה אקח את מבט עיניך -
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא לליבי כמרחב הניר -
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר..."
תודה ילד
כּנרת
[ליצירה]
שיר מעולה. מעבר למשקלים נכונים וצרופי המילים המוצלחים שמייצרים יחד שורות שמתנגנות על הלשון, כאילו נבראו להיות מילות שירה, השיר הנהדר הזה מצליח למגנט את הקורא, לרגש, וליצור הזדהות עם רגשותיו של הכותב. כל הכבוד!
[ליצירה]
*.
קודם כל, תודה על ההקדשה.
ברור שאת מסוגלת ליותר מהפי אנדים, השאלה היא אם את רוצה. סחתיין על הנסיון.
ובכל זאת יש משהו שלא אהבתי בסיפור הזה. הסוף רע, וזה טוב, אבל... קצת נגמר באמצע. הייתי מעדי יותר עומק לדמות של יעל, יותר לבדיות.
הרעיון המרכזי יפה ואת דבקה בו. באמת יפה.
(מצטער על הפטרונות של המשפט הראשון.. :)
[ליצירה]
*.
אני יותר בעד שירים שמזמינים את הקורא לקרוא אותם, אבל אי אפשר שלא להעריך.
חוץ מזה...
מנחם, הכל בסדר? (באמת, כי:)
http://news.walla.co.il/?w=//631329
[ליצירה]
יונתן גפן של ערוגה הזכיר לי:
"מתגונן מאימת-הקור בהינומה דקה
של עצבות אינטלקטואלית. והרי אי-
אפשר נוכלים שכמותנו לשקר: קִרְאוּ
לכך, אם תרצו, היפוכונדריה של משורר
זה הפחד המוגזם משינויֵי מזג-האויר
או האטה פתאומית, קפריזית של פעימות
הלב בסוף עונת-השתיקה הרעבה. כזאת
אינאונות מלנכולית מרוב ציפיה מבישה
לשורות אחדות של שיר"
(נתן יונתן, התכתבות סתוית.
ותודה לאודיה)
אני לא חושב שזהו גורל המשוררים. אבל זוהי אפשרות מדומיינת, בכל אופן, אם לא מסוייטת. ולחוששים: אין אני מתהדר בתואר משורר, אולם את התסמינים של המחלה אני לוקח קשה..
[ליצירה]
דווקא מובן מאוד.
זה בלאגן נהדר: כמו חדר של ילד, שלמרות שאי אפשר למצוא שום דבר במקומו, כשאתה מרים את החלקים הפזורים תוכל לזהות בקלות את הילד ואת אהבותיו.
תודה מנחמחם.