קבלת הדין
ילד .
-
"ורק אחד אמר: ילד ילד, עוד תוריד את הירח בשבילם"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] *. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי מציע שתקחי את השיר חזרה אל המחברת, תקריאי לשלושה אנשים, ותחזרי עם איתו מהודק וחד כמו שלא היתה העקדה מעולם. [ליצירה]
- [ליצירה] שמחתי להשתתף. [ליצירה]
- [ליצירה] לא תמיד אני יכול לשתוק. ולפעמים שתיקה לא בונה, אלא להיפך, מכסה על סוד גדול בבטן שלא מתגלה לפה. והוא מפחיד אותנו ומתרחב בנו, עד שאי אפשר יותר לחסום, ובמקום לדבר קורים דברים אחרים, רעים. לכי, ילדה אהובה, אל חלומות אחרים. [ליצירה]
- [ליצירה] פיספסת! ממך הייתי מצפה ל: הם --- ערימה סבוכה של ידיים ורגליים ושיער שטני עם חלקיקי עור קנדי, מרוחים על הרצפה לאורך 13 מטר שזה המרחק שעובר גוף במהירות מסוימת שפוגע בגוף במהירות אחרת... או משהו בסגנון לפחות... יופי של כתיבה. וגם ידע לא מוסבר בתרבות אמריקאית שאני לא מכיר.. [ליצירה]
- [ליצירה] *. האמת? אני הכי אוהב את הבמבות הדפוקות. לולו מקום ראשון. אחר כך שאשא. אחר כך פה גדול ופרפר, ביחד. אבל הכי הכי אני אוהב, את במבה "אשר". למה? לא יודע. ככה זה אצלי. אוהב במבות דפוקות. האמת- עזבו, אל תיקנו. אשר במבה חרטא. (הברקה של השבת האחרונה) [ליצירה]
- [ליצירה] אספי. אתה יודע אסף, זה היה שיר טוב אם הייתי יכול להאמין לך. אבל אני לא מאמין לך שאתה באמת רוצה לכאוב את זה, אז השיר לא עובר. מבין? [ליצירה]
- [ליצירה] נמאס לשתוק אותך ואי אפשר אחרת. ואי אפשר יותר להתחכם ולחרוז ולמצוא פואנטות ולחנך. כי יש דברים שמולם מילים לא יועילו- השתמשו כבר במילים שלך למשהו הרבה יותר נשגב. עזוב, אל תדבר, שב בצד על מזרון האבלים, תתבונן, תכיל בתוכך, ולך עם זה אל החוץ, אל הרחוב, לדכא בעיניך, עד עפר, את ההמולה המצטחקת הזו, שפתאום כל כך תפלה. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס: על הדגל כתוב "מטולה". [ליצירה]
- [ליצירה] חצאי המשפטים מציירים את הביקור בשלמותו, אך החוויה העולה ממנו קטועה כמו שהיא צריכה להיות. זה מדהים אותי כל פעם מחדש, הגילוף הזה שאתה עושה במילה הכתובה. [ליצירה]
תגובות