כשאלוקים שרוי בהוד היה על ארץ, חיו נצח-לא כרסם עת אך עתה, כשהכר הטוב אינו קיים-בדיה עלה לו לפסגה כי חותמו אמת השקט, ראש אותות אהבתי בדומיה לעד על לב יהי מונח סלף הדין אך גם הסכת שועתי סופם. צפנת זה פענח!