[ליצירה]
קראתי את זה שוב כדי לומר משהו חכם על היצירה (כדי שהביקורת שלי תחרוג ממסגרת "שברי המילים" שהצבת) ולא מצאתי לנכון אלא להגיד שוב - יפה.
לדעתי המאד אישית והבלתי מחייבת, יצירה טובה אינה צריכה פרשנות או הסברים. ההתפעלות מיצירה נובעת, לדעתי הדומגאטית והדוקטרינרית, בדיוק מאותו השורש שממנו נובעת המלה "התפעלות" - דהיינו, מנפעלות - כלומר, מלהיות נפעל על ידי רגש, דחף, אובייקט כלשהו.
כשאדם עושה לעצמו אנאליזה, הוא הופך עצמו אובייקט להתבוננות וככזה, אין הוא יכול להיות נפעל (וגם לא לפעול וליצור, לדעתי, שהרי הינני דטרמיניסט) ואינו יכול להתפעל מחד , ומאידך להיות מונע על ידי המוזה.
לפיכך, יצירה טובה היא כזאת שאינה נובעת ממלאכת מחשבת מחד, ומאידך אינה מצריכה מלאכת מחשבת לצורך הפקת הנאה ממנה.
לכן אסכם ואומר - יפה!
נ.ב. ראו איך הצלחתי לומר דבר "חכם" כביקורת על היצירה בלי לחדש דבר על היצירה עצמה...
זה מה שנקרא באנגלית lit crit shit - אני, בין השאר, לומד את זה... :-)
[ליצירה]
אגב, זהו שיר יפה מאד וחבל ששייכת אותו לקאטגוריית "הרהור".
[ליצירה]
[ליצירה]
לא בועז , לא התכוונתי לבטא שום דבר נשגב יותר ממה שכתבתי :
א. אותה היצירה מופיעה ברשימת יצירותי בתור "יוצר חול : מחרוזת קדוש" - כלומר שיר חול הכתוב בצורת מחרוזת "קדוש" שבמערכת היוצר - מכאן המילה "קדוש " שחוזרת על עצמה
ב. הסיטואציה עצמה היא כדלהלן: בעודי בצבא, בדרכי לבסיס, ישבה לשמאלי בחורה מאנ"ש (דת"ל) שחצאיתה נטתה לתפס מעל לברכיה . היא ניסתה בכוח למושכה למטה ויצאה הסיטואציה המתוארת בשיר