"הפרופסור"
היא קוראת לי
"זה בעל הרגשות המחושבים"
היא דופקת לי בטלפון שאפסיק,
שאסיים את מטח
העלבונות שהיא סופגת.
אך ממשיך.
בום בום
דופק ודופק
מי שם
זה צועק
ואז
כשכלו כל הכוחות
לקחתי נשימה
וניתקתי.
[ליצירה]
ממש התלהבתי בסוף השיר. מין חיוך כזה שנמרח על הפנים ואתה לא יודע למה. די נועז, הייתי אומר.
לא הייתי מספר אותו לילדיי (כשיהיו לי, בעז"ה) אחרי השינה. נפלא!
[ליצירה]
אך ישנה המסגרת
תלויה על בלימה.
ויבוא האחד
שירים ת'כפפה.
ויבנה
וישלים
את הלב השבור
וישמור למשמרת
את הרסיסים שנפלו.
וישמור
ויגן עליו מכל משמר
שלא יקרה עוד
כזה דבר.
[ליצירה]
וזה קרה כי זה היה צריך לקרות
ולגמתי ונספגתי בתוכך
ואפילו שירד
כאב
כי הרחבתי שפתותייך
וזרמתי ותוכך.
ועם כל זאת
החזקתי בידך
ובליטוף קל אמרתי
יבוא עוד
ויעבור.
תגובות