אולי חשבתן
שהנה
בסוף
לא נשארה בה טיפת ציניות
והיא בוכה
בגלל הסוף.
בגלל הסוף
לא בכיתי.
בכיתי
כי הנה
כמעט שלא נשארה בי
טיפת אהבה משמעותית אליכן.
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] :) 'היכולת לעשות מכל דבר שיר.' [ליצירה]
- [ליצירה] אוהו. חוסר היכולת לצאת, הצורך במתווך, מאיפה הוא בא? מהו הכלא בו הדמות נמצאת? לקראת הגרדום. החיים כדרך שמטרתה היא סופה? אכול ושתה כי מחר נמות. ספר לי על אוכל ושתיה כי מחר נמות. בניגוד לנסיך הקטן, הציור לא צריך להפוך למשהו אמיתי. זאת המציאות שמנסה להיכנס לתוך שבלונת המילים, הקווים, הציורים. יש כאן את הרצון בדברים הטובים, אבל לא להסתיר גם את המוות. את העצב שבתמונות. הידיעה שהמציאות רעה, אבל הרצון, בכ"ז, לקבל תיאור מפורט על 'מה שקורה שם'? נהניתי. שמרתי. סיכנשתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... בד"כ, הקטעים שלאורך כל הקטע לא יודעים על מה מדובר ועל ידי כך רוכשים את הרגשות שאחר כך מושלכים על המשפט האחרון, זה מעצבן. אבל הצלחת לעשות את זה מעולה. רציני, טוב, נוגע, הכל. אהבתי. (נו, והמסר, כמובן.) [ליצירה]
- [ליצירה] לרצות להיות שם? או לא? [ליצירה]
- [ליצירה] הו, תודה לך! אכן, ממש חוצפנים, אלה. כאילו, פסדר, מה שהם אמרו אז בסבבה, אבל כזאת נימה של זילזול! אם הייתי מכירה אותה, הייתי מרביצה לה. (אני מכירה אותה, אני מרביצה לה.) [ליצירה]
- [ליצירה] . (צריכה עוד לחשוב על זה. יפה. שבת שלום.) [ליצירה]
- [ליצירה] אם אני לא טועה.. ספר הדקדוק הפנימי. [ליצירה]
- [ליצירה] אה. ממש יפה. אהבתי. מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, זה כל כך עצוב... (מקווה שמשום מה מנותק ממציאות כלשהי?) "חתמנו את היותנו", זה משפט יפה. והדיוק והסדר שבכל פועל ופועל בשיר, שקדנות, נו, על פרטים קטנים והכל - חתימה, מדידה, למידה, שברירי, תקנה, הדרכה, כל כך מדוייק - שזירה. ולעומת זאת, ההרס. זה, זה, זה אדום ושורף בעיניים. (והזכיר קצת זך - הבית השני של גדול הוא האומץ לחכות. סתם, הזכיר.) (ואתה, נושא אלומותיו, ברוך שובך!) [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי אומרת שזה מזכיר לי משהו, אבל זה ברור, בהתחשב בעובדה שביום שני יש לי בגרות על שירים כאלו בדיוק. אותו הנושא, והכל. זה כואב. אבל כשאין עם מי לדבר, אין על מה לדבר. [ליצירה]
תגובות