נערה בתכלת ואדום
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זאת כבר נראת פשוטה ושלווה, נראה שעבר בך משהו מאז ציירת את ההיא. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה, סיני. לדעתי- פספסת קצת ברקע, הוא היה יכול להיות משמעותי יותר. אבל אני אוהבת את מה שיצא לך. יפים הקווים הירוקים: ) [ליצירה]
- [ליצירה] או! הנה זה סופסוף! <נושמת לרווחה> הציור הזה מיוחד מאוד בעיניי, במיוחד הפרחים בשיער, והעיניים, והרקע, והפה.. הכל בעצם. זה יפה מאוד, ואין לי מילים מלומדות או מחוכמות כדי לומר את זה. יש פשוט את הציורים האלה שאת יכולה להסתכל עליהם שעות ולא לשבוע- זה זה. יופי יופי יופי! [ליצירה]
- [ליצירה] נאיבי ושטחי [ליצירה]
- [ליצירה] . לא, זה לא גירים, זו פנדה מרוחה למדי... [ליצירה]
- [ליצירה] . אני כבר מתארת לעצמי איזה מן ילד היית. בטח היית מהשדונים האלה שכל היום מביטים סביב בעיניים סקרניות ותחמניות ומחפשים במה אפשר לגעת ולחקור ולהחביא ולשחק ולפרק וכו' ושתמיד מלאים במן רוח פרצים כזו שלא נותנת מנוח לאנשים סביבם (היו לך נמשים? כי תמיד הלחיים שלהם זרועות נמשים שובבים) ותמיד הם מסתובבים בשיער פרוע ובגדים מרושלים ובדחף עצום להפגש עם משהו חדש. והכי חשוב- ברגע שאחד מהמבוגרים מניח עליהם עיניים בדיוק כשהם עסוקים בתעלול נוסף- הם מעלים על פניהם ארשת תמימה וטהורה כזו והם נדמים כילדים ציתניים ביותר שכל מאווה-ליבם הוא שהוריהם ישבעו מהם נחת. וכמובן שהמבוגר מחייך אליהם מדושן עונג ומחפש קרבן אחר. (ושניה אח"כ הם חוזרים אל מעלליהם). [ליצירה]
- [ליצירה] . דברים הרבה יותר שטותיים? זה לא נראה לך הגדרה עדינה מדי למה שמתחולל כאן? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] . לאור העצב הרב שפוזר פה לא נעים לי לומר אבל- נקרעתי מצחוק. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא בסדר לצחוק ככה ביום הזכרון אבל איך אפשר להשאר רפויי-פה עם כזה שרשור חמוד?! גדולים אתם. אבל ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. מסוג המילים שנכנסות מיד למקום השמור שבפנים. עוקפות את כל המחסומים, ונוגעות. (וכמה טוב שסוף-סוף יש מילים לתחושה הזו המוכרת) [ליצירה]
- [ליצירה] זה מעולה. כמה שכיף לקרוא כזה דבר על הבוקר. [ליצירה]
- [ליצירה] נושא אלומותיו- אין לי כח להגיב על כל מה שכתבת לכן רק אומר מספר דברים- התפיסה שלנו לגבי ספורת היא שונה בכמה מובנים. מבחינתי הסיפור, מעבר לגבולות הכתיבה, הוא אומנות, כמו לדוג' ציור. אני לא מנסה לכתוב דברים אמיתיים ודיאלוגים אמיתיים, לפחות לא במובן החיצוני של המילה. כשאני מציירת ציור אתה יכול לומר שזה לא הגיוני שהפרצוף שלה סגול, כי אין אנשים סגולים וזה גם לא הגיוני שהצוואר שלה כתום ובטח לא הגיוני שהיא מעופפת לה באוויר. זה באמת לא הגיוני אם מסתכלים על הרובד החיצוני אבל במובן הפנימי זה בדיוק מה שרציתי להביע כי המשמעות של הסגול בעיניי קשור ישירות למשמעות של הפרצוף בעיניי שקשור למשמעות של הכתום ושל הריחוף וכו'. אתה יכול לומר שזה לא באמת קיים אבל זה כן, במובן הפנימי של הכוונה. אצלי הסיפור הוא כמו ציור. זה לא משנה מבחינתי אם הוא יכול לחזור ככה בתשובה ואם האם יכולה להפתח כך. מהבחינה הפנימית זה מוכרח מן המציאות שכך זה יקרה. לגבי המקורות- מבחינתי הסיפור הוא לא התצורה המוגמרת. אני לא רואה את האידאל בלכתוב סתם סיפור נחמד. לפי דעתי הסיפור צריך לגעת בנקודות מסוימות שכולנו חווים אותם במובן כזה או אחר ועל גבי התשתית של הסיפור- להוסיף את ההתרחשות האמיתית שאחריו (כמו פסלי זכוכית חשופים). זו הסיבה שהבאתי את המקורות כי הסיפור אמנם נגמר אבל זה לא משנה. ההתרחשות האמיתית תקרה כשבאמת ניגע בדברים שעליהם הוא מדבר. אתה מצחיק, ברור שאני מביאה כאן את טל רעות. אי-אפשר לכתוב על משהו שלא חווית אותו או התמודדת איתו במובן מסוים. ואני מאמינה שאיכשהו כולנו מתמודדים עם הדברים האלה (בנתיבים שונים כמובן). אם יש לך בעיה עם הטל רעות הזו או עם התורה שהיא כותבת עליה- אתה מוזמן לא לקבל אליך את הדברים. הרבה מן הדברים שכתבת נובעים מהעובדה שלא פתחת את המקורות ולא למדת אותם. למשל- דיברת על הדרך בה חזר בתשובה. אולי במציאות זה לא יקרה אבל מצד הנפש שלו והאשיות שלו והדברים איתם הוא מתמודד- זה הדבר שהכי מתאים לו שבעולם. תפתח, תלמד ואח"כ תדבר. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך עצוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] . מה שכתבת לא נכלל בקטגוריית- "ביקורת" אלא ב"האשמות". שבוע מבורך גם לך. [ליצירה]
תגובות